ג'יהאד פירושו מאבק נגד עצמך להימנע מחטאים, מאבקה של אם לשאת את כאב ההריון, חריצותו של תלמיד בלימודיו, מאבקו בהגנה על עושרו, כבודו ודתו של האדם, אפילו התמדה במעשי פולחן כמו צום ותפילה בזמן נחשבת לסוג של ג'יהאד.
אנו מגלים שמשמעות הג'יהאד אינה, כפי שחלק מבינים אותה, הריגת אנשים חפים מפשע ושוחרי שלום שאינם מוסלמים.
האסלאם מעריך חיים. אסור להילחם באנשים ואזרחים שלווים. יש להגן על רכוש, ילדים ונשים גם במהלך מלחמות. כמו כן, אסור להטיל מום או להרוס את המתים, שכן זה אינו חלק מהאתיקה האסלאמית.
הנביא, יברכו האל ויתן לו שלום, היה בשטח וכיוון את המוסלמים לעבר התפיסה העליונה של הג'יהאד, ביסס את מטרותיו והכליל את חוקיו ובקרותיו באמצעות הדברים הבאים:

ראשית: הרחבת היקף מושג הג'יהאד

אנו מוצאים בסונה הנבואית דגש על המשמעויות הרחבות והמגוונות של הג'יהאד, כך שהמושג אינו מוגבל לדימוי של עימות עם האויב בשדה הקרב. למרות שזהו הזירה הרחבה יותר שאליה חלה משמעות הג'יהאד, וזוהי המשמעות המיועדת ברוב הטקסטים המוזכרים בפרק זה, הסונה הנבואית מודיעה לנו על מושגים אחרים של ג'יהאד המשמשים כמבואות דרכם ניתן להגיע לדימוי זה.
בין אלה: ג'יהאד נגד העצמי בציות לאללה. אל-בוכארי כלל בסחיח שלו פרק שכותרתו "הנאבק בעצמו בציות לאללה", והוא כלל את החדית' של פדאללה בן עוביד (יהי רצון שאללה ירצה בו) שאמר: שמעתי את שליח אללה (ברכתו ושלום אללה) אומר: "הנאבק הוא זה הנאבק בעצמו". אלא, הוא ראה במאבק נגד העצמי בציות ובריסונו מאי ציות ג'יהאד, משום שבנטייתו לעצלנות בציות וברצון לאי ציות, הוא נחשב לאויב האדם במציאות. לכן, הנביא (ברכתו ושלום אללה) ראה בהתמודדות עם העצמי הזה ג'יהאד בגלל הקושי להתגבר על התשוקות. למעשה, זה עשוי להיות קשה יותר מאשר להתגבר על האויב בשדה הקרב. למעשה, ג'יהאד נגד עצמו הוא הבסיס לג'יהאד נגד האויב, ואי אפשר להשיגו בלי ג'יהאד נגד עצמו תחילה.
בין אלה: אמירת אמת, ציווי על הנכון ואיסור על הרע, במיוחד אם הדבר נעשה מול מישהו שכוחו נחשל בקרב בעלי הסמכות, כמו בחדית' של אבו סעיד אל-ח'ודרי (יהי רצון שאללה מרוצה ממנו), שאמר: שליח אללה (עליו השלום וברכת אללה) אמר: "הצורה הגדולה ביותר של ג'יהאד היא דבר צדק מול שליט עריץ". מסופר על ידי אל-תרמידחי בסונאן שלו. באל-מוג'אם אל-אווסט, על סמכותו של אבן עבאס, שאמר: שליח אללה (עליו השלום וברכת אללה) אמר: "רב השהידים ביום התחייה יהיה חמזה אבן עבד אל-מותלב, ואדם שעומד מול שליט עריץ, אוסר עליו ומצווה עליו, והוא נהרג". הסיבה לכך היא שמי שחלש מכדי לדבר אמת כדי לתמוך באדם מדוכא, או כדי לבסס זכות, או לאסור רע, חלש אף יותר בעניינים אחרים. מוסלמים נחלשו בסוג זה של ג'יהאד, בין אם מתוך רצון לרווח גשמי או מפחד מנזק שיקרה להם. ואללה הוא זה שמבקשים עזרה.
חאג' מקובל הוא אחת מצורות הג'יהאד לנשים מוסלמיות, כפי שהנביא (עליו השלום וברכת אללה) הפך אותו לצורה של ג'יהאד לנשים מוסלמיות, כמו בחדית' של אמנו עאישה (יהי רצון אללה מרוצה ממנה) שאמר: "הו שליח אללה, אנו רואים בג'יהאד את המעשה הטוב ביותר. האם לא עלינו לעסוק בג'יהאד?" הוא אמר: "לא, אבל הג'יהאד הטוב ביותר הוא חאג' מקובל." מסופר על ידי אל-בוכארי בסחיח שלו. הסיבה לכך היא שחאג' מקובל דורש מאבק נגד עצמו ובשטן, סבל קשיים שונים והקרבת עושרו וגופו למען זה.
לפיכך, הנביא, יברכו האל ויתן לו שלום, נקרא שירות להורים וחתירה לפרנס את עצמך ואת משפחתך ג'יהאד בדרך האל, מה שהופך את מושג הג'יהאד לרחב הרבה יותר ממה שקיים בתדמית המנטלית של חלק מהאנשים. אכן, אנו יכולים לכלול במה שהוזכר, באופן כללי, כל דבר שיש לו את המשמעות של החובות הקהילתיות המוצהרות במפורש, אשר משיגות סיפוק לאומה זו בהיבטים הצבאיים, התעשייתיים, הטכנולוגיים ואחרים של הרנסנס התרבותי של המוסלמים, כל עוד המטרה היא להשיג את רצף דת האל עלי אדמות, אז זה כלול בג'יהאד בדרך האל.

שנית: הרחבת הכלים והאמצעים של הג'יהאד.

מהאמור לעיל, התברר לנו כי מושג הג'יהאד בדרכו של אללה הוא רחב וכולל היבטים רבים של טוב. מה שנותר הוא להבהיר את התפיסה הרחבה של הכלים והאמצעים שבאמצעותם מושג הג'יהאד בדרכו של אללה, כך שאף אחד לא יחשוב שאם אינו מסוגל לבצע ג'יהאד פיזית, אז הוא נכשל במילוי חובתו. אלא, כלי הג'יהאד רחבים כמו מושג הג'יהאד עצמו. אלו הן דרגות בהן מוסלמי עובר מדרגה אחת לאחרת, בהתאם לנסיבות ולתנאים, כפי שבחדית' של עבדאללה בן מסעוד, ששליח אללה, יברכו ויעניק לו שלום, אמר: "אין נביא אשר שלח אללה לגוי לפניי, אלא אם כן היו לו תלמידים וחברים מבני עמו אשר קיבלו את סונתו ופעלו לפי מצוותיו. אחריהם יבואו יורשים אשר יאמרו את אשר אינם עושים ועשו את אשר אינם מצווים לעשות. לכן, מי שנלחם בהם בידו הוא מאמין, מי שנלחם בהם בלשונו הוא מאמין, ומי שנלחם בהם בליבו הוא מאמין, ומעבר לכך אין גרגר חרדל של אמונה." מסופר על ידי מוסלמי בסאהיח' שלו.
אל-נוואווי אמר בפירושו על מוסלם: ישנה מחלוקת לגבי (התלמידים) הנ"ל. אל-אז'רי ואחרים אמרו: הם הכנים והנבחרים של הנביאים, והכנים הם אלה המטוהרים מכל פגם. אחרים אמרו: תומכיהם. נאמר גם: המוג'אהדין. נאמר גם: אלה המתאימים לח'ליפות אחריהם. (אל-חלוף) עם דמא על הח'א הוא צורת הרבים של חלוף עם סוקון על הלם, וזהו זה שחולק על הרע. באשר לעם פתחה על הלם, זהו זה שחולק על הטוב. זוהי הדעה הידועה ביותר.
הראיות בחדית' למה שאנו עוסקים בו הן אותן דרגות וכלים שהנביא, יהי רצון שאלוהים יברך אותו ויתן לו שלום, הצביע עליהם, וכי באמצעותם מושג הג'יהאד בסדר לפי היכולת והיכולת, כדבריו: "לכן כל הנאבק בהם בידו הוא מאמין, וכל הנאבק בהם בלשונו הוא מאמין, וכל הנאבק בהם בליבו הוא מאמין, ומעבר לכך אין גרגר חרדל של אמונה".
הדבר הראשון שמושג על ידי כך הוא: ג'יהאד ביד עבור כל מי שיכול מבין בעלי הכוח או הסמכות, או בלשון עבור כל מי שיכול מבין אנשי הדעה, המחשבה והתקשורת, שהפך כיום לאחד התחומים והכלים הרחבים ביותר של ג'יהאד בלשון, וזאת על ידי הסבר האמת שאללה רוצה מהבריאה, והגנה על עקרונות הדת המוחלטים והברורים, וכן הלאה עד שהעניין מסתיים בהכחשה בלב כאשר יש חוסר יכולת מוחלט. דרגת הכחשה זו אינה נופלת כאשר אין יכולת לעשות את מה שקדם לה; כי כולם יכולים לעשות זאת וזוהי עדות למה שנותר מהאמונה בלב העבד!!
בין הדברים שבהם הנביא, יברכו האל ויתן לו שלום, הדגיש את מגוון הכלים והאמצעים של הג'יהאד נמצא מה שהוזכר באל-מוסנד על פי סמכותו של אנאס, שאמר: שליח האל, יברכו האל ויתן לו שלום, אמר: "ילחמו בפוליתאיסטים בעושככם, בחייכם ובלשונותיכם." שרשרת המסירה שלה אותנטית על פי הקריטריונים של המוסלמים.

שלישית: מטרות הלחימה באסלאם:

הנביא (עליו השלום והברכה) בא לתקן את תפיסת הלחימה בחיי החברה הערבית, שהתבססה על פשיטות שבטיות שהתרחשו ביניהם על יסודות טרום-אסלאמיים. הוא ייסד לחימה שמטרתה העליונה הייתה להעלות את דבר אללה בלבד. הוא פירק מליבם את כל המטרות הטרום-אסלאמיות של נקמה, התרברבות, תמיכה בבני דודים, תפיסת עושר, והחזקת עבדים והשפלתם. למטרות אלו לא היה עוד ערך בהיגיון הנבואי הנגזר מההתגלות השמימית. הוא סיפר להם, כמו בחדית' של אבו מוסא אל-עשרי (יהי רצון שאללה), שגבר בדואי בא לנביא (עליו השלום והברכה) ואמר: הו שליח אללה, אדם נלחם על שלל, אדם נלחם כדי להיזכר, ואדם נלחם כדי להיראות, אז מי נלחם למען אללה? שליח אללה (עליו השלום והברכה) אמר: "מי שנלחם כדי שדבר אללה יהיה עליון, הרי הוא נלחם למען אללה." מסופר על ידי מוסלם בסחיח שלו.
מטרה זו מושגת על ידי קריאת אנשים לאסלאם והסרת מכשולים לקריאה צודקת זו, כך שאנשים יוכלו לשמוע על האסלאם וללמוד עליו. לאחר מכן יש להם את הבחירה לקבל אותו ולהיכנס אליו, או לחיות בצילו בשלום. עם זאת, אם הם בוחרים למנוע מאנשים לקרוא לאסלאם, אז אין ברירה אלא להילחם בהם, כפי שאמר אל-נואווי, יהי רצון שאלוהים ירחם עליו, בראודת אל-טאליבין: "ג'יהאד הוא קריאה כפייתית, ולכן יש לבצע אותו ככל האפשר עד שלא יישאר איש מלבד מוסלמי או אדם שלום".
הלחימה באסלאם לא נקבעה כדי למגר את הכופרים מן הארץ, שכן הדבר סותר את רצון האל האוניברסלי. לכן, האסלאם אינו מתיר את הריגת מי שמתואר ככופר במונחים מוחלטים. במקום זאת, האדם חייב להיות לוחם, תוקפן ותומך במוסלמים. אבן תיימיה אומר: "דברי הנביא, עליו השלום והברכה: 'נצטוויתי להילחם בעם עד שיעידו שאין אלוהים מלבדי אלוהים ושאני שליח האל. אם יעשו זאת, דמם ורכושם מוגנים מפניי אלא מסיבה מוצדקת, וחשבונם הוא עם אלוהים.' זהו אזכור של המטרה שלשמה מותר להילחם בהם, כך שאם יעשו זאת, הלחימה בהם אסורה. המשמעות היא: לא נצטוויתי להילחם אלא למטרה זו. אין זה אומר שנצטוויתי להילחם בכולם למטרה זו, שכן זה סותר את הטקסט והקונצנזוס. הוא מעולם לא עשה זאת, אלא מנהגיו היו שמי שעשה איתו שלום לא נלחם בו."
לפיכך, מושג הג'יהאד, על פי ההיגיון הנבואי, הוא מערכת משולבת של פסקים, תורות, מטרות נשגבות וכלים ואמצעים מגוונים בהתאם לנסיבות ולתנאים. זה אינו תהליך מאולתר הנתון לגחמות ופוליטיקה, אלא שריעה מבוססת היטב וחובה מבוססת. בסונה הנבואית הטהורה נמצא היישום הגבוה ביותר של הג'יהאד על תפיסתו המקיפה, כליה הרחבים ומטרותיה העמוקות. שום חוויה ג'יהאדיסטית לא יכולה לשאת פרי אלא אם כן היא נשלטת על ידי יישום נבואי צודק של חובה גדולה זו.