* שושלת השושלת של הנביא ישוע, עליו השלום

הנביא ישוע, עליו השלום, הוא צאצא של אמו, מרים הבתולה, משום שנולד בנס אלוהי ללא אב. הוא נביא אלוהים מבני ישראל, ואלוהים שלח אליו ספר שמימי, הבשורה. הוא ישוע, בן מרים, בת עמראן, משושלת הנביא שלמה, עליו השלום, מלך היהודים בירושלים לפני חורבנה בידי המלך נבוכדנצר.

אביה של מרים, עמראן, היה הרב הראשי (ראש השייח'ים) של בני ישראל. הוא היה אדם צדיק, ואשתו הייתה צדיקה, טובה, טהורה, נאמנה וצייתנית לו ולאדונה. תוצאת נישואים מבורכים אלה הייתה מרים הבתולה, עליה השלום. אולם, אביה נפטר ממחלה בעודה עוברת ברחם אמה, ולכן הנביא זכריה, עליו השלום, דאג לה. היא התגוררה בכפר הפלסטיני צפוריה. כאשר הנביא דאג לה, הוא בנה עבורה גומחת תפילה בבית הקודש בירושלים לצורך פולחן. היא נהגה להתאמץ מאוד בתפילה, ובכל פעם שהוא, עליו השלום, עבר לידה בגומחת התפילה, הוא היה מוצא אוכל איתה. הוא היה נדהם ושואל אותה, "מאין הבאת את זה, מרים?" היא הייתה עונה שזה מאלוהים, הנותן לכל מי שהוא רוצה ללא חשבון.

* הבשורה הטובה ולידתו של הנביא ישוע, עליו השלום

אללה שלח את גבריאל, עליה השלום, למרים, לבשר לה את הבשורה הטובה שאללה בחר בה מכל נשות העולם לתת לה בן בלי אב, והוא נתן לה את הבשורה הטובה שהוא יהיה נביא אציל. היא אמרה לו, "איך יכול להיות לה בן כשהיא לא נשואה ולא ביצעה שום מעשה מוסרי?" הוא אמר לה, "אללה עושה כרצונו." אללה אומר בספרו האציל: {וכאשר אמרו המלאכים, "הו מרים, אכן אללה בחר בך וטהר אותך ובחר בך מעל נשות העולם. * הו מרים, צייתי באדיקות לאדונך והשתחווי והשתחוי עם המשתחוות. * זה מהחדשות על הבלתי נראה אשר אנו מגלים לך, [הו מוחמד], ולא היית עמהם כאשר היית [כופרת]."} הם הטילו את קולם מי מהם יהיה אחראי למרים, ואתה לא היית עמהם כאשר התווכחו. כאשר אמרו המלאכים, "הו מרים, אכן אלוהים מבשר לך דבר ממנו, ששמו יהיה המשיח, ישוע בן מרים - מכובד בעולם הזה ובעולם הבא ובקרב הקרובים [לאללה]. והוא ידבר אל האנשים בעריסה ובבגרות ובקרב הצדיקים." היא אמרה, "אדוני, איך יהיה לי בן בלי שרע בי?" אמר בן אנוש, "כך בורא אלוהים את אשר חפץ. כאשר הוא גוזר דבר, הוא רק אומר לו 'יהי', והוא יהיה. והוא מלמד אותו את הספר והחוכמה והתורה והבשורה, ושליח לבני ישראל."

מרים הבתולה הרתה, וכאשר הריונה התברר והידיעה עליה נודעה, לא היה ביתו של איש מלא דאגה ועצב כמו בית משפחתו של זכריה, שטיפלה בה. כופרים האשימו אותה בכך שבן דודו יוסף, שנהג להתפלל עמה במסגד, הוא אבי הילד.

מרים התקשתה עד שנעלמה מן העם אל גזע עץ דקל בבית לחם. אז באו עליה חבלי לידה והיא ילדה את אדוננו ישוע. מרים התעצבה מדברי השווא של האנשים עליה, וייחלה למות, אך גבריאל עליו השלום בא אליה והרגיע אותה שלא תפחד, ושאלוהים אדירים נתן לה נהר ממנו תשתה, ושעליה לנער את גזע עץ הדקל ותמרים טריים יפלו עליה, ושהיא תימנע מלדבר אם תראה אדם, כי לא יהיה בכך תועלת. אלוהים אדירים אומר בסורת מרים: {אז הרתה אותו ותצא עמו למקום מרוחק.* ואז חבלי הלידה דחפו אותה אל גזע עץ הדקל. היא אמרה: "הלוואי והייתי מתה לפני כן והייתי בתהום הנשייה, נשכחת."* ואז קרא אליה איש מלמטה, אל תתאבלי. אדונך שם תחתיך נחל. ונערי לעברך את גזע עץ הדקל; הוא יפלט עליך תמרים בשלים וטריים. לכן אכול ושתה ותרענן. אבל אם תראה אדם, אמור: "אכן, נדרתי לרחמן לצום, לכן לא אדבר עם אדם היום".

* ישוע מדבר בעריסה

כאשר מרים הבתולה התאוששה מצירי הלידה בבית לחם, ירושלים, היא הלכה אל עמה כשהיא נושאת את ישוע עליו השלום. הם האשימו אותה בזנות והשמיצו אותה. הם האשימו גם את הנביא הנכבד זכריה עליו השלום, אשר היה במקום אביה ודאג לה לאחר מות אביה. הם רצו להרוג אותו, אך הוא ברח מפניהם ועץ נפתח עבורו כדי שיוכל להסתתר בתוכו. השטן תפס את קצה גלימתו והופיע בפניהם. הם פרשו אותה והוא בתוכו, ונביא האל מת שלא בצדק. לכן, אלוהים אדירים הזכיר בספרו הנכבד שבני ישראל הרגו נביאים. כאשר הלכו האנשים אל מרים לשאול אותה על שושלת תינוקה, היא לא הוציאה מילה והצביעה על אדוננו ישוע באיום שלו כדי שיוכלו לקבל ממנו תשובה. הם אמרו לה, "איך את רוצה שנדבר עם תינוק?" אז אלוהים אדירים גרם לנביא ישוע לדבר כדי לומר להם שהוא שליח האל אליהם.

אללה יתברך אומר בסורת מרים: {אז הביאה אותו אל עמה, נושאת אותו. הם אמרו, "מרים, עשית דבר חסר תקדים. אחות אהרון, אביך לא היה איש רשע, וגם אמך לא הייתה זנותית." אז הצביעה עליו. הם אמרו, "איך נוכל לדבר עם מי שנמצא בעריסה, ילד?" הוא אמר, "אכן, אני עבד אללה. הוא נתן לי את הכתובים והפך אותי לנביא. והוא עשה אותי מבורך בכל מקום שאני נמצא וציווה עליי תפילה." וזכאת כל עוד אני חי, והיה נאמן לאמי, והוא לא הפך אותי לעריץ אומלל. ושלום עליי ביום שנולדתי וביום מותי וביום שאקום לחיים. זהו ישוע, בן מרים, דבר האמת עליו הם מפקפקים. לא לאללה לקחת בן. תהילה לו! כאשר הוא גוזר דבר, הוא רק אומר לו "תהיה", והוא יהיה. ואכן, אללה הוא אדוני ואדונכם, לכן עבדו אותו. זוהי דרך ישרה. אז נחלקו הפלגים בינם לבין עצמם. אוי לאלה שכופרים מזירת יום נורא.

* מרים ממהרת למצרים וחיה שם כדי להגן על ישוע מפני מוות.

התנ"ך מספר שכאשר מרים ילדה את הנביא ישוע ותהילתו התפשטה בשל דבריו בעריסתו, מלך היהודים באותה תקופה רצה להורגו מחשש לממלכתו בגלל נבואתו של ישוע, עליו השלום. מרים נסעה אז למצרים כדי לחפש שם מקלט. כך, ישוע נמלט מהמוות ומצרים זכתה לכבוד בכך שהעניקה לו ולאמו, מרים הבתולה, עליו השלום, מחסה באדמתה במשך 12 שנים, עד שישוע גדל והתרחשו בו ניסים. המשפחה הקדושה עברה במקומות רבים במצרים, כולל מטריה ועין שמס, שם היה עץ בו מצאו מחסה מחום השמש. הוא ידוע עד היום כ"עץ מרים". היה שם מעיין מים ממנו שתו, והבתולה כיבסה בו את בגדיה. לאחר מכן המשפחה הגיעה למנזר דרונקה בהרי אסיוט, שם יש מערה עתיקה חצובה בהר בו שהו, המייצגת את התחנה האחרונה במסע המשפחה למצרים.

* המסר של הנביא ישוע, עליו השלום, וניסיו

ישוע עליו השלום ואמו מרים חזרו ממצרים לירושלים כשהיה בן 12. אז גזר אלוהים כי הבשורה תיגלה לו, מה שהפך אותו לאחד השליחים הנחושים ביותר שהתמודדו עם הקושי להפיץ את הקריאה למונותאיזם בקרב עם ישראל. וכדי שיאמינו בו, אלוהים העניק לו ניסים גדולים. הוא היה מקיים את המתים במצוות אלוהים, יוצר ציפורים מחימר במצוות אלוהים, ומרפא את החולים שביניהם, את העיוורים ואת המצורעים.

אללה יתברך אומר בסורת אל עמראן: {וְיַלְמֵד אוֹתוֹ אֶת הַסֵּפֶר וְאֶת הַחֲכָמָה וְאֶת הַתּוֹרָה וְאֶת הַבְּשִׂחָר, וְשָׁלֵחַ לְבֵי יִשְׂרָאֵל, [אוֹמֵר], "אֲנִי בָּאֲשֶׁר בָּאֲשֶׁר אֲשֶׁר עִצָּבוּ לָכֶם מֵחַיִּים מֵאֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם וְאֶת הַמָּרָעִים וְאֶת הַמָּרָעִים וְאֶת הַמָּרָעִים וְאֶת הַשָּׁמַיִם... אֲכָלוּ וְאֲשֶׁר תַּאֲגֻרוּ בְּבַתִּיכֶם. אֲשֶׁר בָּזֶה הוּא אוֹת לְכָל מִן הַתּוֹרָה וְאֶתְפָּשׁוּ לְכֶם מִמָּה שֶׁאֲשֶׁר אֶת־הַבָּאוּר לָכֶם מִמָּה שֶׁאֲשֶׁר אֶת־הַאֲסוּר לָכֶם. וְאֲשֶׁר אֲשֶׁר אִישׁ מֵאֱלֹהִים, יִרְאוּ אֱלֹהִים וְצַיְּמוּ לִי. אֲנִי בָּאֱלֹהִים הוּא אֲדֹנִי וְאֱדֹנֵיכֶם, לְכֹל־כֹל סַגֻדְתִּי לוֹ. זֶה נְדִיעָה יְשָׁרָה.

* חוסר האמונה והעקשנות של בני ישראל ושיתוף הפעולה שלהם בהריגת הנביא ישוע

ישוע המשיך לקרוא לעמו לירושלים וניסיו התבררו. הוא ריפא עיוורים ומצורעים וברא ציפורים במצוות האל, אך ניסים אלה לא הרתיעו אותם מחוסר אמונתם ומפוליתאיזם. לנביא האל הייתה קבוצה צדיקים של תומכים ועוזרים. כאשר הנביא ישוע חש בחוסר אמונתם, הוא ביקש עזרה מ"תלמידיו" כדי לתמוך בקריאה וציווה עליהם לצום במשך שלושים יום. לאחר שסיימו את שלושים הימים, הם ביקשו מהנביא לבקש מאלוהים לשלוח להם שולחן מהשמיים. ישוע חשש שלא יודו לאלוהים לאחר מכן, ולכן הם הרגיעו אותו, ואלוהים שלח את שולחנו מהשמיים עליו דגים, לחם ופירות.

אלוהים אומר בסורת אל-בקרה: {אמר ישוע בן מרים: "אלוהים אדוננו, שלח לנו שולחן מן השמים שיהיה לנו חג לראשונים מבינינו ולאחרונים מבינינו ולאות ממך. ודאג לנו, כי אתה הטוב שבמפרנסים." (114) אמר אלוהים: "אכן, אשלח זאת עליכם. אבל מי מביניכם שלא יאמין לאחר מכן - אז אעניש אותו בעונש שלא הענישתי אף אחד בעולם."}

בני ישראל התכוונו להרוג את הנביא ישוע, ולכן הודיעו עליו לכמה מלכים, והם החליטו להורגו ולצלוב אותו. אך אלוהים אדירים הציל אותו מידם, והטיל את דמיונו על אחד מאנשי בני ישראל, ולכן חשבו שהוא ישוע, עליו השלום. אז הם הרגו את האיש וצלבו אותו, בעוד אלוהים אדירים העלה את שליחו ישוע, בריא ושלם, לשמיים.

אללה יתברך אומר: {כאשר אללה אמר, "הו ישוע, אכן אקח אותך וארים אותך אליי ואטהר אותך מאלה שאינם מאמינים ואעמיד את אלה שעוקבים אחריך על אלה שאינם מאמינים עד יום התחייה. אז אליי שובך, ואשפוט ביניכם בנוגע למה שחלקתם עליו. * אשר לאלה שאינם מאמינים, אעניש אותם בעונש חמור בעולם הזה ובעולם הבא, ולא יהיו להם עוזרים.} עוזרים. ואשר לאלה שהאמינו ועשו מעשים טובים, הוא ישלם להם את שכרם במלואו. ואללה אינו אוהב את העושים עוולים. זה מה שאנו מקריאים לכם מהפסוקים ומהזיכרון החכם. אכן, דוגמתו של ישוע לפני אללה דומה לזו של אדם. הוא ברא אותו מעפר; אז אמר לו, "היה", והוא היה. האמת היא מאדונך, לכן אל תהיה בין הספקנים. לכן מי שיטפל איתך עליו לאחר מה שהגיע אליך של ידע, אמור, בוא, הבה נקרא לבנינו ולבניך, לנשותינו ולנשים שלך, לעצמנו ול... עצמכם, אז הבה נתחנן בכנות ונטיל את קללת אללה על השקרנים.