ראיתי את אדוננו עומר בן אל-ח'טאב, מי ייתן ואלוהים ירצה אותו, מת על הקרקע, שוכב על גבו, עטוף בתכריכים לבנים, פניו גלויות. צעדתי לפניו, נושא בידי את ספרי, "המכתבים המיוחלים".