24 במאי, 2018
סבלו של משה רבינו עליו השלום עם עמו היה קשה יותר מסבלו עם פרעה.
למעשה, סבלו של משה רבינו לא הסתיים עם פרעה, עריצותו ודיכויו, אלא הוא החמיר בגלל עמו, בני ישראל, שהתאפיינו בהשפלה, בשפלות, בוויכוח ובטבע נבזי. הם לא היו מוכנים לוותר על כך, אפילו לא עם נביאם שנשלח להציל אותם מחיים של השפלה ודיכוי.
כל האירועים, הנסים והאותות שהתרחשו בין משה לפרעה ועמו היו בו זמנית אותות עבור בני ישראל, שכן הם ראו במו עיניהם כיצד אלוהים תמך בהם וכיצד הוא, יהי כבודו, נענה לקריאת נביאם, כדי שיוכלו לשנות את טבעם האומלל ולשנות את הרגליהם הרעים שרכשו במשך השנים הארוכות. אך הם לא התכוונו לעזור לנביאם במשימתו, ואיש לא הקשיב.
1- הם גערו במשה, מגןם, ואמרו לו: סבלנו ונפגענו בטבח בנינו ובשעבוד נשינו בידי פרעה ועמו, לפני שבאת אלינו, ואחר שבאת אלינו.
2- לאחר שראו את הנס הגדול של קריעת הים ובריחתם מפרעה וחייליו, שלח אללה מן ושליו כמזון כדי שלא ימותו מרעב במדבר. הם לא הסתפקו בכך ואמרו: "הו משה, איננו יכולים לסבול רק סוג אחד של מזון, לכן קראו לאדונכם שיוציא לנו ממה שהאדמה צומחת עשבי תיבול, מלפפונים, שום, עדשים ובצל." אז אמר להם משה רבינו: "האם תחליפו את הטוב ביותר בגרוע יותר?!"
3- כאשר ראו עם משה עם אחר עובד את אליליו, אמרו: "משה, עשה לנו אלהים כשם שיש להם אלהים." אבל משה אדוננו אמר להם: "עם בור אתם".
4- כאשר משה, עליו השלום, הלך לקראת אדונו והשאיר את אחיו אהרון, עליו השלום, עם עמו, בני ישראל סגדו לעגל שהשומרוני עשה להם מתכשיטיהם. כאשר משה חזר, הוא הופתע לגלות שעמו סוגד לעגל במקום לאלוהים, אדון העולם.
5- העניין לא הסתיים בכך, אלא אמרו לנביאם: לא נאמין לך עד שנראה את אלוהים בבירור!!! אז הם נפגעו מברק בגלל מה שאמרו.
6- כאשר משה ציווה עליהם לשחוט פרה, חוצפתם וחוצפהם הגיעו עד כדי תגובה רעה לנביאם משה עליו השלום, כפי שהיו אמורים להגיב לאמירתו: (אלוהים מצווה עליך) במילים (אנו שומעים ואנו מצייתים), אך במקום זאת האשימו אותו בלגלוג ובלעג להם (האם אתה לועג לנו?) וגם אמרו לו (קרא לאדונך בעדנו) כאילו הוא רק אדוננו של משה ולא אדונם. משה רבנו לא פירט את תיאורי הפרה, שכן אם היו שחטים כל פרה זה היה מספיק להם, אך הם היו קפדנים עם עצמם ולכן אלוהים היה קפדן איתם, והם לא מצאו פרה עם תיאורים אלה אלא בקושי רב ובמחירים הגבוהים ביותר.
7- אז הגיעה אליהם הפקודה ללכת לירושלים (ארץ הקודש) כדי להילחם בענקים ולגרש אותם ממנה ולטהר אותה מזוהמתם. אז אמרו למשה עליו השלום: "לך אתה ואדונך והלחמו. אנחנו נישאר כאן." אז גזר עליהם אלוהים לנדוד ארבעים שנה במדבריות ובהרים לפני שתתקיים עבורם הבטחתו של אלוהים להיכנס לארץ הקודש.
לרוע המזל, אנו תמיד יודעים וזוכרים את סיפורו של משה רבינו עם פרעה, אך אנו שוכחים ואיננו יודעים את סיפורו של משה רבינו עם עמו, למרות שסבלו עם עמו היה קשה יותר מסבלו עם פרעה.
שליח האל, יברכו ויתן לו שלום, היה אמת כשאמר: "ירחם האל על משה, הוא נפגע יותר מזה, אך הוא היה סבלני".
הפגיון שדוקר אותך בגב מאלה שאתה מגן עליהם תמיד כואב יותר מהפגיון שבא עליך מלפנים מאלה שמדכאים ורודפים אותך.
תאמר באדר
למעשה, סבלו של משה רבינו לא הסתיים עם פרעה, עריצותו ודיכויו, אלא הוא החמיר בגלל עמו, בני ישראל, שהתאפיינו בהשפלה, בשפלות, בוויכוח ובטבע נבזי. הם לא היו מוכנים לוותר על כך, אפילו לא עם נביאם שנשלח להציל אותם מחיים של השפלה ודיכוי.
כל האירועים, הנסים והאותות שהתרחשו בין משה לפרעה ועמו היו בו זמנית אותות עבור בני ישראל, שכן הם ראו במו עיניהם כיצד אלוהים תמך בהם וכיצד הוא, יהי כבודו, נענה לקריאת נביאם, כדי שיוכלו לשנות את טבעם האומלל ולשנות את הרגליהם הרעים שרכשו במשך השנים הארוכות. אך הם לא התכוונו לעזור לנביאם במשימתו, ואיש לא הקשיב.
1- הם גערו במשה, מגןם, ואמרו לו: סבלנו ונפגענו בטבח בנינו ובשעבוד נשינו בידי פרעה ועמו, לפני שבאת אלינו, ואחר שבאת אלינו.
2- לאחר שראו את הנס הגדול של קריעת הים ובריחתם מפרעה וחייליו, שלח אללה מן ושליו כמזון כדי שלא ימותו מרעב במדבר. הם לא הסתפקו בכך ואמרו: "הו משה, איננו יכולים לסבול רק סוג אחד של מזון, לכן קראו לאדונכם שיוציא לנו ממה שהאדמה צומחת עשבי תיבול, מלפפונים, שום, עדשים ובצל." אז אמר להם משה רבינו: "האם תחליפו את הטוב ביותר בגרוע יותר?!"
3- כאשר ראו עם משה עם אחר עובד את אליליו, אמרו: "משה, עשה לנו אלהים כשם שיש להם אלהים." אבל משה אדוננו אמר להם: "עם בור אתם".
4- כאשר משה, עליו השלום, הלך לקראת אדונו והשאיר את אחיו אהרון, עליו השלום, עם עמו, בני ישראל סגדו לעגל שהשומרוני עשה להם מתכשיטיהם. כאשר משה חזר, הוא הופתע לגלות שעמו סוגד לעגל במקום לאלוהים, אדון העולם.
5- העניין לא הסתיים בכך, אלא אמרו לנביאם: לא נאמין לך עד שנראה את אלוהים בבירור!!! אז הם נפגעו מברק בגלל מה שאמרו.
6- כאשר משה ציווה עליהם לשחוט פרה, חוצפתם וחוצפהם הגיעו עד כדי תגובה רעה לנביאם משה עליו השלום, כפי שהיו אמורים להגיב לאמירתו: (אלוהים מצווה עליך) במילים (אנו שומעים ואנו מצייתים), אך במקום זאת האשימו אותו בלגלוג ובלעג להם (האם אתה לועג לנו?) וגם אמרו לו (קרא לאדונך בעדנו) כאילו הוא רק אדוננו של משה ולא אדונם. משה רבנו לא פירט את תיאורי הפרה, שכן אם היו שחטים כל פרה זה היה מספיק להם, אך הם היו קפדנים עם עצמם ולכן אלוהים היה קפדן איתם, והם לא מצאו פרה עם תיאורים אלה אלא בקושי רב ובמחירים הגבוהים ביותר.
7- אז הגיעה אליהם הפקודה ללכת לירושלים (ארץ הקודש) כדי להילחם בענקים ולגרש אותם ממנה ולטהר אותה מזוהמתם. אז אמרו למשה עליו השלום: "לך אתה ואדונך והלחמו. אנחנו נישאר כאן." אז גזר עליהם אלוהים לנדוד ארבעים שנה במדבריות ובהרים לפני שתתקיים עבורם הבטחתו של אלוהים להיכנס לארץ הקודש.
לרוע המזל, אנו תמיד יודעים וזוכרים את סיפורו של משה רבינו עם פרעה, אך אנו שוכחים ואיננו יודעים את סיפורו של משה רבינו עם עמו, למרות שסבלו עם עמו היה קשה יותר מסבלו עם פרעה.
שליח האל, יברכו ויתן לו שלום, היה אמת כשאמר: "ירחם האל על משה, הוא נפגע יותר מזה, אך הוא היה סבלני".
הפגיון שדוקר אותך בגב מאלה שאתה מגן עליהם תמיד כואב יותר מהפגיון שבא עליך מלפנים מאלה שמדכאים ורודפים אותך.
תאמר באדר
HE 
AR 
EN 
FR 
ES 
PT 
DE 
IT 
PL 
SV 
NB 
FI 
NL 
DA 
CS 
SK 
ET 
LV 
LT 
RU 
BE 
UK 
HU 
BG 
RO 
SR 
HR 
BS 
SQ 
EL 
TR 
ZH 
JA 
KO 
ID 
MS 
VI 
TL 
TH 
MY 
KM 
HI 
UR 
BN 
FA 
PS 
KK 
UZ 
HY 
KA 
TA 
NE 
SI 
SW 
AM
תגובה אחת
אלוהים יברך אותך