אל-אזהר אוסר על פרסום הספר "המסרים הממתינים" מאת תאמר באדר

23 במרץ, 2020
היום, יום שני, 23 במרץ 2020, הלכתי למרכז המחקר האסלאמי לאחר חודשיים של סקירת ספרי, "מכתבי ההמתנה", וקיבלתי את פניי אחד מעובדי מרכז המחקר האסלאמי, שאפילו לא קרא את ספרי, והודיע לי שאל-אזהר אל-שריף לא אישר את ספרי, "מכתבי ההמתנה", בהחלטה סופית ובלתי ניתנת למשא ומתן. הוא ביקש ממני לחתום על התחייבות לא להדפיס את הספר החל מהיום, 23 במרץ 2020, ולהיות מרוצה ממה שהודפס והופץ מהספר בעבר. הסכמתי להחלטה זו, כפי שציפיתי.
אבל מה שלא ציפיתי היה שלא דיברו איתי על הספר ולא הגיבו אליו ראיות מהקוראן והסונה, וזאת רק בחצי עמוד, בהשוואה לספר מלא ראיות מהקוראן והסונה ב-400 עמודים.
בנוסף לכך, לא לקחתי בחשבון בספרי אף אחד שאומר שרדונו מוחמד הוא חותם השליחים בין הבורים בשום מקום בספרי, כפי שצוין בנימוק השני לאיסור.
באופן כללי, ולמרות העובדה שספרי נאסר להדפסה מבלי להגיב לאמור בספר מהקוראן והסונה ומבלי לדון בכך איתי, באופן דומה לאמירה הידועה "אל תדון ואל תתווכח אחי", אני מקבל את החלטתו של אל-אזהר להפסיק להדפיס את ספרי מבלי להגיב לאמור בספרי עם ראיות. עם זאת, עם תגובה זו, נעשיתי בטוח יותר שאני בדרך הנכונה, השבח לאל, ובעזרת האל, האמת תתגלה בקרוב על ידי אלוהים, בין אם בחיי ובין אם לאחר מותי. בעזרת האל, אפרסם בקרוב את התגובה לאמור בנימוקים לאיסורו של אל-אזהר על ספרי "המכתבים המיוחלים".
השבח לאל, סיפקתי את מצפוני והודעתי לכם על הידע שהשגתי באמצעות ראיות הקוראן והסונה. יהי חטאו של מי שמנע את הידע הזה להגיע למוסלמים ומי שישקר לגבי השליח הקרב ובא על כתפיו של מי שמנע ממני לכתוב את המסרים המיוחלים.
עליך להשוות את מה שכתוב בספרי עם הסיבות לאיסור פרסום הספר שלי.
המסרים המיוחלים, שתמצאו בקטעים שפרסמתי בעבר מתוך הספר "המסרים הממתינים"

לעדכן
משפט המכחיש משהו שידוע מהדת מטבעו
זה מוזכר בכל פסוק בקוראן או בכל חדית' של הנביא
האם משפט זה מהווה תגובה משכנעת למה שנאמר בספרי ולמה שהוא מכיל מבחינת פסוקי קוראן וחדית'ים נבואיים המוכיחים ששליחים קיימים בכל זמן ומקום וכי מספר השליחים לא תם ולא יסתיים?
אני יודע שאני סותר את הקונצנזוס של החוקרים, וחיכיתי לתגובה מהקוראן והסונה. אין זה הגיוני שהתגובה תהיה שאני מכחיש משהו שידוע מהדת מטבע הדברים, ושאף אחד לא רשאי לדון או להתווכח עליו.
סיפקתי בספרי ראיות מהקוראן והסונה, ולכן התגובה לספרי צריכה להיות מהקוראן והסונה, לא על ידי הכחשת משהו שידוע בהכרח מהדת.
איפה ההיגיון והטיעון במשפט הזה?
וקיבלת רק ידע מועט.
מה שהשגנו בידע אינו המטרה שאסור לנו לחרוג ממנה, כל עוד לא המצאנו שום דבר שסותר את הקוראן והסונה. 
he_ILHE