כאשר נשאל הוד מעלתו השייח' מוחמד אבן סאלח אל-עות'ימין: האם יש הבדל בין שליח לנביא? הוא אמר: כן, אומרים החוקרים: נביא הוא מי שאלוהים גילה לו חוק ולא ציווה עליו למסור אותו, אלא הוא פועל על פיה במוחו מבלי להיות מחויב למסור אותו.
שליח הוא אדם שאלוהים גילה לו חוק וציווה עליו להעבירו וליישמו. כל שליח הוא נביא, אך לא כל נביא הוא שליח. ישנם יותר נביאים משליחים. אלוהים הזכיר כמה שליחים בקוראן ואחרים לא.

אבל סטיתי מקונצנזוס החוקרים בפתווה זו עם שני פסוקים מהקוראן הקדוש.

אלוהים אדירים אמר: (שליחי בשורה טובה ואזהרה, כדי שלא יהיה לבני האדם ויכוח נגד אלוהים אחרי השליחים. ותמיד אלוהים מרומם בגבורה ובחכמה.)
אלוהים אדירים אמר: "האנושות הייתה קהילה אחת, ואז שלח אלוהים את הנביאים כמבשרים טובים ומזהירים, והוא שלח עמם את הכתובים באמת לשפוט בין האנשים בנוגע למה שחילקו עליו."
שני הפסוקים מאשרים שגם הנביא וגם השליח מעבירים את מה שנגלה להם על פי נוסח הקוראן, ואין יוצא מן הכלל עבור אף אחד מהם. האם זה הגיוני שעניין הנוגע לעם יתגלה לשליח או לנביא והוא לא יעביר אותו לעם?

אז, האם סתרתי את הקוראן והסונה או סתרתי את הקונצנזוס של החוקרים?
האם אני בכך מכחיש משהו שידוע בדת מטבע הדברים מהקוראן והסונה, או שאני מכחיש משהו שידוע בדת מטבע הדברים על סמך פתוות של מלומדים?
כאשר פתווות הן בעלות דרגה גבוהה יותר מהקוראן והסונה, אני מברך על כך שמנקודת מבטם, אני מכחיש משהו שידוע מהדת מטבע הדברים.