הקשר בין ספר האותיות הצפויות לבין החזיונות שראיתי

5 בפברואר, 2020

הקשר בין ספר האותיות הצפויות לבין החזיונות שראיתי
רבים חשבו שספרי, "המסרים המיוחלים", הוא פרשנות של חזיונות של אותות השעה, ושהשתמשתי בחזיונות בכתיבת ספר זה.
אני אומר להם שאני לא תמים עד כדי כך שאבסס את פסיקותיי המשפטיות על חזיונות. כל מי שיקרא את ספרי לא ימצא ב-400 העמודים פסיקה משפטית שכללתי בספרי המבוססת על חזיונות. כל הראיות שכללתי בספרי היו מהקוראן והסונה, ואין אף ראיה שכללתי בספרי המבוססת על חזון שהיה לי.
ההתחלה האמיתית כשכתבתי את ספרי הייתה לפני תפילת השחר ב-2 במאי 2019 לספירה במסגד, שם קראתי את הקוראן כרגיל לפני תפילת השחר, אז עצרתי בפסוקים מסורת אל-דוכן שמדברים על פסוק ייסורי העשן. אלוהים אדירים אמר: {אלא, הם בספק, משחקים (9) אז חכו ליום שבו השמיים יביאו עשן גלוי (10) יעוטף את האנשים. זהו ייסורים כואבים (11) אדוננו, הסר מאיתנו את הייסורים; אכן, אנחנו מאמינים (12) איך הם יכולים לקבל את התזכורת כאשר הגיע אליהם שליח ברור? (13) אז הם פנו ממנו ואמרו, "מורה משוגע." (14) "אכן, נסיר את העונש לזמן קצר. אכן, תשוב." (15) "ביום שבו נכה במכה הגדולה ביותר. אכן, ננקום." (16) [אד-דוקאן] אז הפסקתי לקרוא פתאום כאילו אני קורא את הפסוקים האלה בפעם הראשונה בחיי בגלל אזכור של שליח המתואר כ"שליח צלול" באמצע פסוקים המדברים על אירועי אד-דוקאן ושיקרו בעתיד. מאז אותו תאריך, התחלתי לחפש, וזה לא היה חזון שראיתי.
אני מודה שהיו לי חזיונות רבים, שפירושם הבנתי מאוחר יותר היה שאעבור תקופה של ייסורים עקב רפורמה באמונתי, אך לא ידעתי את טבעו של ייסורים אלה עד שהתחלתי לכתוב ולפרסם את ספרי, "המסרים המיוחלים". באותו זמן הבנתי את פירוש החזיונות הללו, ולחזיונות אלה לא היה שום קשר לתוכן ספרי.
אני מודה שהיו שני חזיונות שהיו הסיבה העיקרית לסבל שאליו הגעתי כעת, ובגלל שני החזיונות הללו קיבלתי שתי החלטות ללא רצוני או רצון עצמי, ושני החזיונות היו לאחר חיפוש הדרכה מאלוהים.
החזון הראשון היה חזון של הספר ופסוק, "חכו כי מחכים", ב-17 בספטמבר 2019. חזון זה היה לאחר שביקשתי הדרכה מאלוהים בנוגע לשאלה האם אסיים את כתיבת ופרסום ספרי, "המכתבים המיוחלים", או לא. לא רציתי להמשיך לכתוב ולפרסם את הספר, בידיעה מלאה על הבעיות שיקרו לי וימשיכו איתי לאורך כל חיי. עם זאת, הפרשנות של החזון הייתה הפוכה ממה שרציתי, ולכן קיבלתי את ההחלטה להמשיך לכתוב ולפרסם את הספר ללא רצוני, ולחזון הזה אין שום קשר לפסיקה משפטית כלשהי שקבעתי בספרי.
ספר ההתגלות והפסוק: "חכו, כי הם מחכים." 17 בספטמבר 2019

החזון השני הוא חזונו של השייח' אחמד אל-טייב וספר המסרים המיוחלים ב-13 בינואר 2020. זה היה לאחר פרסום והפצת ספרי. התכוונתי לפרסם את ספרי רק מבלי להגן עליו או אפילו לדון בו, כי אני יודע שנכנסתי לקרב אבוד, ושבסופו של דבר זה לא הקרב שלי, אלא הקרב של שליח הבא שאלוהים יתמוך בו בראיות ברורות. בינתיים, אין לי נס שיוכיח את מה שכתוב בספרי. לכן, רציתי להסתפק בפרסום ספרי רק על סמך החזון הראשון ומבלי להיכנס למאבקים משפטיים עם חכמי אל-אזהר אל-שריף. עם זאת, לאחר ביצוע איסתחרה (תפילה להדרכה), היה לי חזון להיכנס לקרב הזה, גם בלי רצוני, ובגלל זה הגשתי את ספרי לאל-אזהר אל-שריף לסקירה. גם לחזון זה אין שום קשר לתוכן ספרי.
חזונו של השייח' אחמד אל-טייב וספר המסרים המיוחלים ב-13 בינואר 2020

שני החזיונות הללו, עליהם הסתמכתי כדי לקבל שתי החלטות גורליות, גרמו לי להיכנס לקרב אבוד שלא רציתי להיכנס אליו, וגרמו לי להיות מואשם ככופר ולהיעלב על ידי אנשים בניגוד לרצוני. לשני החזיונות הללו לא היה שום קשר לתוכן הספר שלי.
איני יודע אם ההחלטות שקיבלתי על סמך שני החזיונות הללו היו נכונות או לא. עם זאת, אני יכול לאשר שהחזיונות שהיו לי אינם קשורים לאף אחת מהפסיקות הדתיות שתיארתי בספרי "המסרים המיוחלים".

כתיבת תגובה לבטל

יש להתחבר למערכת כדי לכתוב תגובה.