סלמאן אל-פרסי - מחפש האמת
לאורך כל התקופה בה ביליתי בכתיבת ספרי (המכתבים המיוחלים) ועד עכשיו, סיפורו של בן לווייתו הנכבד סלמאן אל-פרסי לא עזב את זכרוני. סיפורו היווה עבורי מקור השראה ודוגמה אמיתית לסבלנות ומאמץ בחיפוש אחר האמת. סלמאן, מי ייתן שאללה ירצה, חי בין הזורואסטריות, הנצרות והיהדות לפני הופעת האסלאם, והוא המשיך לחפש את הדת האמיתית עד שאללה הדריך אותו אליה. הוא לא נכנע לבו ולנפשו למסורות ולאמונות המורשת של מולדתו, שאילו דבק בהן עד מותו, לא היה נמנה עם בני לווייתו של הנביא, עליו השלום והברכה. הוא לא היה מודרך לדת האסלאם והיה מת בפוליתאיזם שלו.
למרות שסלמאן הפרסי גדל בפרס בתוך פולחן האש, הוא חיפש את הדת האמיתית ויצא לחפש את אלוהים. הוא היה זורואסטרי, אך לא השתכנע בדת זו. עם זאת, הוא מצא את אבותיו מסורים לה, ולכן אימץ אותה יחד איתם. כאשר ספקותיו לגבי דתו ודתו של משפחתו התעצמו, סלמאן עזב את ארצו, פרס, והיגר ללבנט בחיפוש אחר האמת הדתית המוחלטת. שם הוא פגש נזירים וכמרים. לאחר מסע ארוך, סלמאן הגיע כעבד למדינה. כששמע על הנביא صلى الله عليه وسلم, הוא פגש אותו והתאסלם לאחר שהשתכנע במסר שלו.
בן הלוויה האציל הזכיר כי נולד פרסי בארץ אספהאן - באיראן של ימינו - לאנשי כפר בשם ג'י, ואביו היה שליט הכפר. סלמאן גדל בשושלת משפחתית אריסטוקרטית, וחי בפאר נצחי בפרס. אביו אהב אותו מאוד וירא ממנו עד כדי כך שכלא אותו בביתו. סלמאן התקדם בזורואסטריות עד שהפך לדייר האש, הדליק אותה ולא נתן לה לכבות במשך שעה.
יום אחד, אביו ביקש ממנו ללכת לחווה שלו כדי לטפל בה כי היה עסוק. הוא ביקש ממנו לא לאחר כדי שלא ידאג. בדרכו של סלמאן לחווה, הוא עבר ליד כנסייה שבה אנשים התפללו. הוא נכנס והתרשם מהם. הוא אמר, "זה, בשם אלוהים, טוב יותר מהדת שאנו דבקים בה." הוא לא עזב אותם עד שקיעת השמש.
הוא שאל אותם על מקור הדת הזו, והם אמרו לו שהיא נמצאת בלבנט. אז סלמאן חזר לאביו וסיפר לו מה קרה, ושהוא התרשם מהדת הזו וחשב שהוא כבול בשלשלאות.
סלמאן סיפר: "שלחתי הודעה לנוצרים ואמרתי: 'אם קבוצת סוחרים נוצרים מסוריה תבוא אליכם, הודיעו לי עליהם'. אז קבוצת סוחרים נוצרים מסוריה הגיעה אליהם, והם הודיעו לו. הוא ברח מבית אביו לסוריה."
שם פגש את אחד הבישופים הסגפנים שהיו בדרך הנכונה, וכאשר התקרב אליו המוות, הוא יעץ לו ללכת לאחד הבישופים במוסול שעדיין היה אדוק וממתין לשליחותו של הנביא (עליו השלום וברכת אללה). אז הוא הלך אליו ונשאר עמו זמן מה, ואז התקרב אליו המוות והוא יעץ לו ללכת לאחד הבישופים של ניסיביס. אותו הדבר קרה שוב עד שהגיע לבישוף מאמוריום ברומא, שסיפר לו על תקופתו של הנביא (עליו השלום וברכת אללה). אמר לו הבישוף: "בני, בשם אללה, איני מכיר איש שנותר כפי שהיינו. אני מצווה עליך ללכת אליו, אך הגיע עליך זמנו של נביא. הוא יישלח מהמקדש, ינוד בין שני שדות לבה לארץ מלוחה עם עצי דקל. יהיו לו אותות שלא ניתן להסתיר. בין כתפיו יהיה חותם הנבואה. הוא יאכל מתנות אך לא צדקה. אם תוכל להגיע לארץ ההיא, עשה זאת, כי הגיע זמנו עליך."
אז עברה ליד סלמאן שיירה מארץ הערבים, ולכן הלך איתם לחפש את נביא אחרית הימים, אך בדרך מכרו אותו ליהודי והוא הגיע למדינה וזיהה מעצי הדקל שלה שזו עירו של הנביא עליו השלום והברכה, כפי שתיאר אותה לו הבישוף.
סלמאן מספר את סיפור הגעתו של הנביא למדינה, באומרו: "אלוהים שלח את נביאו, עליו השלום והברכה, למכה, ולא הזכרתי עליו דבר למרות העבדות שהייתי בה, עד ששליח האלוהים, עליו השלום והברכה, הגיע לקובה, ועבדתי עבור חברי בחורשת הדקלים שלו. כששמעתי את החדשות על הגעתו של הנביא, ירדתי ואמרתי: 'מה החדשות האלה?' אדוני הרים את ידו וסטרה לי בחוזקה, באומרו: 'מה לך ולך? לך לעבודתך.'"
סלמאן רצה לבחון את תכונותיו של הנביא (עליו השלום) עליהן סיפר לו הבישוף, דהיינו שהוא לא אוכל צדקה, מקבל מתנות, ושחותם הנבואה נמצא בין כתפיו, בין שאר הסימנים. אז הוא הלך לנביא (עליו השלום) בערב, לקח איתו מעט אוכל, ואמר לו שהאוכל הזה הוא מצדקה. הנביא (עליו השלום) ציווה על חבריו לאכול, אך הוא לא אכל. סלמאן הבין שזהו אחד הסימנים.
לאחר מכן חזר אל הנביא, עליו השלום והברכה, אסף עבורו אוכל ואמר לו שזו מתנה. שליח האל, עליו השלום והברכה, אכל אותה וחבריו אכלו אותה, ולכן ידע שזהו הסימן השני.
סלמאן חיפש את חותם הנבואה והוא אומר על כך: "ואז באתי לשליח אללה, עליו השלום והברכה, בעודו עוקב אחר תהלוכת הלוויה. לבשתי שתי גלימות שלי והוא היה עם חבריו. הסתובבתי כדי להסתכל על גבו ולראות אם אני יכול לראות את החותם שתואר לי. כשהוא ראה אותי מסתובב ממנו, הוא ידע שאני מאמת משהו שתואר לי, אז הוא השליך את גלימתו מגבו. הסתכלתי על החותם וזיהיתי אותו, אז נפלתי עליו, נישקתי אותו ובכיתי." כך, סלמאן הפרסי התאסלם וכתב לאדונו. הנביא, עליו השלום והברכה, ביקש מחבריו לעזור לו. סלמאן שוחרר ונשאר בן לוויה של הנביא, עליו השלום והברכה, בעקבותיו, עד כדי כך שהנביא, עליו השלום והברכה, אמר: "סלמאן מאיתנו, משפחת הנביא."
מסעו של סלמאן אל-פרסי להגיע לאמת היה ארוך וקשה. הוא היגר מהזורואסטריאניזם בפרס, אחר כך לנצרות בלבנט, אחר כך לעבדות בחצי האי ערב, עד שאלוהים יתברך הדריך אותו אל הנביא, עליו השלום והאסלאם.
אלוהים, אחד אותי עמו ועם החברים, מי ייתן ואלוהים יהיה מרוצה מהם, בגן עדן העליון.