מוסלמים לא שינו את מציאות תבוסתם בידי הטטרים עד שהופיע מישהו שהשמיע את הקריאה היפה: "הו אסלאם!" אלוהים אדירים העניק לקוטז, מי ייתן ואלוהים ירחם עליו, מילה זו כדי לסכם את כל חייו, ולהפנות את תשומת ליבם של חייליו הצדיקים ואלה שהלכו אחריהם בצדק לדגל היחיד שתחתיו עמדה האומה תמיד, והשיגה ניצחון.
אבל לא משנה כמה מנהיג ינסה להניע את עמו במשהו שאינו האסלאם, לעולם לא נצליח. אללה יתברך מסרב להעניק לנו ניצחון אלא אם כן נדבוק בו כלפי חוץ ופנימי. המראה החיצוני שלנו מוסלמי, אבל המראה הפנימי שלנו מוסלמי. הפוליטיקה שלנו מוסלמית. הכלכלה שלנו מוסלמית. התקשורת שלנו מוסלמית. מערכת המשפט שלנו מוסלמית. הצבא שלנו מוסלמי. זה ברור ככה. בלי הסתרה, התחמקות, פחד או אימה. אין לנו מה להתבייש בו.
הדרך היחידה להשיב את כבודה האבוד של האומה ואדמתה הכבושה היא באמצעות ג'יהאד, ואין לנו דרך אחרת. שליח האל, יברכו האל ויתן לו שלום, דיבר אמת כשאמר: "אם תעסקו בעסקאות עינא, תיקחו את זנבות הפרות, תסתפקו בחקלאות ותנטשו את הג'יהאד, אלוהים יטיל עליכם השפלה ששום דבר לא יוכל להסיר עד שתשובו לדתכם". שליח האל, יברכו האל ויתן לו שלום, דיבר אמת.

מתוך הספר "ארצות בלתי נשכחות" מאת תאמר באדר