הקרב המפסיד
אני מעריך את התגובה שנתת לרבים המקנאים באמונתם, כאשר אדם כמוני אומר להם פתאום שרדונו מוחמד (עליו השלום והברכה) הוא רק חותם הנביאים, לא חותם השליחים. אין אחד מאיתנו שלא גדל ליד רחוב שנקרא רחוב חותם השליחים, למד בבית ספר שנקרא חותם השליחים, או קנה תרופות מבית מרקחת שנקרא חותם השליחים. אמונה זו, המושרשת עמוק בלב ובמוח של כל אחד מאיתנו מאז שנולדנו מוסלמים, קשה לאדם כמוני לשנות בעזרת ספר אחד בלבד. אמונה זו רווחת בקרב מוסלמים במשך מאות שנים והפכה לעמוד השישי של האסלאם, שאיש אינו רשאי להטיל בו ספק. אחרת, הוא נחשב לכופר שיש להיענש על הכחשת אמונה זו, כפי שקורה לי עכשיו.
ידעתי בזמן כתיבת ספרי (המכתבים המיוחלים) שאני אכנס לקרב אבוד שתוצאותיו ידועות מהקוראן הקדוש. לכן, עצרתי מספר פעמים בזמן כתיבת ספר זה והיססתי רבות לגבי השלמתו, כי הייתי בטוח בתוצאות הקרב הזה, שממנו לא ארוויח דבר מלבד עלבונות והאשמות נוספות שיכולתי להסתדר בלעדיהם.
כפי שאמרתי לכם, הקרב הזה אינו הקרב שלי, אלא הקרב של שליח עתידי, בין אם יופיע בזמננו, בזמנם של ילדינו או בזמנם של נכדינו. הוא יואשם בשיגעון, ואחת הסיבות העיקריות לכך שהוא יואשם על ידי מוסלמים היא שהוא יגיד להם שהוא שליח מאללה, עליון, עד שישובו לאסלאם האמיתי, אחרת ייסורי העשן יכסו אותם. ולמרות העובדה שלשליח הזה יהיו הוכחות ברורות שבעזרתן אללה, עליון, יתמוך בו בקריאתו, אנשים יפנו ממנו עורף ויאשימו אותו בשיגעון משום שיש להם אמונה בת מאות שנים שאללה, עליון, לא ישלח שליח חדש עם אותו חוק כמו אדוננו מוחמד, עליו השלום והברכה.
השליח הבא ינצח והמוסלמים יאמינו בו לאחר שיסבלו ייסורים כואבים ומותם של מיליוני מוסלמים כתוצאה מסימן העשן הצלול שימלא את שמי כדור הארץ.
כל ניסיונותיי להזהיר את המוסלמים מפני הצרה הקרבה ייכשלו כישלון חרוץ, שכן הקוראן הקדוש קובע שאנשים לא יאמינו לשליח הקרב ובא, ושאנשים יאמינו לו לאחר שיהיה מאוחר מדי.
אלא, הם בספק, משחקים. (9) לכן חכו ליום שבו השמיים יביאו עשן גלוי, (10) ויעטו את העם. זהו עונש כואב. (11) אדוננו, הסר מאיתנו את העונש. אכן, אנו מאמינים. (12) כיצד יקבלו את התזכורת כאשר הגיע אליהם שליח ברור? (13) אז פנו ממנו ואמרו, "מורה משוגע." (14) אכן, נסיר את העונש לזמן קצר. אכן, אתה [כעת] מאמין." נשוב (15) ביום בו נכה במכה הגדולה ביותר. אכן, ננקום. (16) [אד-דוקאן]
אני יודע היטב שנכנסתי לקרב אבוד, אך נכנסתי אליו כדי שמצפוני יהיה שקט ואשיג את הידע שהשגתי, כדי שאנשים לא ישאלו אותי ביום הדין, "מדוע לא הודעת לנו והזהרת אותנו?" ואהיה בין אנשי הגיהנום.
השבח לאל, לאחר פרסום ספר זה, לא ארגיש כל חרטה, גם אם התוצאה תהיה הפסד בקרב הזה ואובדן כל המוניטין שלי. יום אחד, אנשים ידעו את האמת והם יבינו שצדקתי, אבל רק לאחר הופעתו של השליח הבא, זה יהיה מאוחר מדי.
פירוש חזון מרים הבתולה, עליה השלום, מתקיים על הקרקע לאחר שחלפו כחמישה חודשים מאז אותו חזון.