סיכום של מה שהוזכר בפרק על חותם הנביאים, לא חותם השליחים

סיכום של מה שציינתי בנוגע לחוסר תוקפו של הכלל המפורסם: (כל שליח הוא נביא, אך לא כל נביא הוא שליח)

ראשית, ברצוני להדגיש שלא רציתי לכתוב את הספר "המסרים המיוחלים", וכשפרסמתי אותו, לא רציתי לדון במה שכתוב בו. רק רציתי לפרסם אותו. למרבה הצער, אני גולש לקרבות, דיונים וויכוחים שלא רציתי להיכנס אליהם כי אני יודע היטב שאכנס לקרב אבוד. בסופו של דבר, זה לא הקרב שלי, אלא הקרב של שליח הבא שאנשים יכחישו ויאשימו בטירוף כי הוא יגיד להם שהוא שליח מאלוהים. הם לא יאמינו לו עד שיהיה מאוחר מדי ואחרי מותם של מיליוני אנשים כתוצאה מהתפשטות העשן הצלול. במילים אחרות, הוכחת האמת של מה שכתוב בספרי לא תתרחש עד לאחר שהאסון יתרחש ובתקופתו של שליח הבא שאלוהים יתמוך בו בהוכחות ברורות.
הדבר החשוב הוא שלא רציתי להיכנס לקרבות עם חכמי אל-אזהר אל-שריף ולחזור על מה שקרה עם סבי, השייח' עבדול מוטאל אל-סעידי, אך לצערי אני נגרר לקרב הזה. עם זאת, אנסה ככל האפשר להימנע ממנו ולסגת ממנו כי זה לא הקרב שלי, אלא הקרב של שליח שבדרך.

אנו מתחילים כאן עם הפסוק האצילי היחיד שתיאר את אדוננו מוחמד כשליח האל וחותם הנביאים, לא חותם השליחים: "מוחמד אינו אבי אף אחד מאנשיכם, אלא הוא שליח האל וחותם הנביאים". דרך פסוק זה כולנו מסכימים שאדוננו מוחמד, עליו השלום והברכה, הוא חותם הנביאים ושהחוק האסלאמי הוא החוק הסופי עד יום הדין, ולכן אין שינוי או ביטול שלו עד יום הדין. עם זאת, המחלוקת ביני לביניכם היא שאדוננו מוחמד, עליו השלום והברכה, הוא גם חותם השליחים.
כדי לפתור את המחלוקת הזו, עלינו להכיר את עדויותיהם של מלומדים מוסלמים לפיהם אדוננו מוחמד, עליו השלום והברכה, הוא חותם השליחים ולא רק חותם הנביאים כפי שמוזכר בקוראן ובסונה.
אבן קת'יר קבע כלל מפורסם שהופץ בקרב מלומדים מוסלמים, דהיינו, "כל שליח הוא נביא, אך לא כל נביא הוא שליח". כלל זה התבסס על החדית' האצילי, "המסר והנבואה הגיעו לקיצם, ולכן אין שליח או נביא אחרי". אישרתי שחדית' זה אינו מוטוואטיר במשמעותו ובניסוחו, וכי אחד המספרים של חדית' זה סווג על ידי מלומדים כאמיתי אך היו לו הזיות. אחרים אמרו שהוא נמנה עם החדית'ים המפוקפקים, ולכן אין זה תקף לקבל את החדית' שלו, ואין זה ראוי שנגזור ממנו אמונה מסוכנת שהנביא, עליו השלום והברכה, הוא חותם השליחים.
אנו באים לכאן כדי להסביר את הראיות לחוסר תוקפו של הכלל המפורסם שמפיצים חוקרים, אשר הפך לכלל שלא ניתן לדון בו, משום שפסול כלל זה פירושו ביטול האמונה שרדונו מוחמד, עליו השלום והברכה, הוא חותם השליחים, כפי שקובע כלל זה: (כל שליח הוא נביא, אך לא כל נביא הוא שליח).
כדי לחסוך זמן עבור אלו המעוניינים לסכם ולהפריך כלל זה בפסוק בודד בקוראן הקדוש, אני מזכיר לכם את דברי האל בסורת אל-חאג': "ולא שלחנו לפניכם שליח או נביא". פסוק זה הוא ראיה ברורה לכך שיש רק נביאים ויש רק שליחים, ואין זה תנאי ששליח יהיה נביא. לכן, אין זה תנאי שחותם הנביאים יהיה חותם השליחים בו זמנית.
סיכום זה מיועד לקהל הרחב או לאלו שאינם מעוניינים לקרוא ספרים או מאמרים ארוכים, ולאלו שלא הבינו והרהרו בפסוק הקודם, ולחוקרים המאמינים בכללו של אבן קת'יר, עליהם לקרוא את מה שמתחתיו כדי להבין את חוסר תוקפו של כלל זה עם חלק מהראיות שהזכרתי בספרי, אך לא את כולן. מי שרוצה ראיות נוספות, צריך לקרוא את ספרי, במיוחד את הפרקים הראשון והשני.
הדבר החשוב ביותר שהוזכר בספרי בקצרה הוא שאלוהים אדירים שולח רק נביאים כמו נביא האל אדם ואידריס, שיש להם תורה איתם, והוא גם שולח שליחים רק כמו שלושת השליחים המוזכרים בסורת יאסין, שלא באו עם ספר או תורה, וגם אלוהים אדירים שולח שליחים ונביאים כמו משה רבנו, עליו השלום, ואדוננו מוחמד, מי ייתן ואלוהים יברכו ויתן לו שלום.

בפרק זה, הזכרתי ששליח הוא מישהו שנשלח לעם שנמצא בניגוד, ונביא הוא מישהו שנשלח לעם שנמצא בהסכמה.

נביא הוא אדם שקיבל התגלות עם חוק או פסיקה חדשים, או כדי להשלים חוק קודם או לבטל חלק מהוראותיו. דוגמאות לכך כוללות את שלמה ודוד עליהם השלום. הם היו נביאים ששלטו על פי התורה, ותורת משה לא הוחלפה בתקופתם.
אללה יתברך אמר: "האנושות הייתה קהילה אחת, ואז אללה שלח את הנביאים כמבשרים ומזהירים, והוריד עמם את הכתובים באמת לשפוט בין האנשים בנוגע למה שחלקו עליו." כאן, תפקידם של הנביאים הוא לבשר ומזהירים, ובמקביל, נשלח אליהם חוק, כלומר, כיצד להתפלל ולצום, מה אסור וחוקים אחרים.
באשר לשליחים, חלקם מופקדים על לימוד הספר והחוכמה למאמינים ופירוש כתבי הקודש השמימיים, חלקם מזהירים מפני ייסורים קרבים, וחלקם משלבים את שתי המשימות. שליחים אינם מביאים חוק חדש.
אללה יתברך אמר: {אדוננו, ושלח ביניהם שליח מקרבם אשר יקריא להם את פסוקיך וילמד אותם את הספר והחוכמה ויטהר אותם.} כאן, תפקידו של השליח הוא ללמד את הספר, וזה מה שציינתי בפרק נפרד בספרי, שיש שליח שתפקידו יהיה לפרש את הפסוקים המעורפלים של הקוראן ואת אלה שפרשנויותיהם שונות בין חכמינו המוסלמים, בהתאם לדברי אללה יתברך: {האם הם מצפים למשהו מלבד פירושו? היום בו יבוא פירושו.} [קוראן 13:19], {אז אכן, עלינו פירושו.} [קוראן 13:19], ו{והבשרתם תדעו לאחר זמן.}
אלוהים אדירים אמר: "שליחי בשורה ואזהרה, כדי שלא תהיה לבני האדם טענה נגד אלוהים אחרי השליחים." ואלוהים אדירים אמר: "ולעולם לא נעניש עד שנשלח שליח." כאן השליחים הם מבשרי בשורה ומזהירים, אך משימתם החשובה ביותר היא להזהיר לפני שיתרחש סימן עונש בעולם הזה, כפי שהייתה משימתם של נח, צאלח ומשה, למשל.
הנביא שליח הוא זה שאלוהים בוחר לשני דברים: להעביר מסר ספציפי לעם לא מאמין או חסר זהירות, והדבר השני הוא להעביר תורה אלוהית עבור המאמינים בו כדי שילכו אחריה. דוגמה לכך היא משה רבינו, עליו השלום, שהיה שליח של אדוננו, האל, לפרעה לשלוח את בני ישראל איתו ולצאתם ממצרים. כאן, משה רבינו, עליו השלום, היה רק שליח, והנבואה טרם הגיעה אליו. לאחר מכן הגיע השלב השני, המיוצג על ידי הנבואה. האל הקב"ה, האל העליון, הבטיח למשה בזמן שנקבע ושלח לו את התורה, שהיא תורת בני ישראל. כאן, אדוננו, האל העליון, הטיל עליו את המשימה להעביר תורה זו לבני ישראל. מאותו זמן, משה רבינו, עליו השלום, הפך לנביא. הראיה לכך היא דבריו של האל: "והזכיר בספר משה. אכן, הוא נבחר, והוא היה שליח ונביא". שימו לב, קורא יקר, שהוא היה תחילה שליח כשהלך אל פרעה, אחר כך הפך לנביא כשיצא ממצרים. כאשר אלוהים אדירים גילה לו את התורה.
באופן דומה, רבי השליחים נשלח על ידי אלוהים עם מסר וחוק, מסר לכופרים וחוק לאלו מהם שהלכו אחריו מסביב לעולם. לפיכך, רבינו (מוחמד) היה שליח ונביא.
הפסוק בקוראן שמסביר בצורה הברורה ביותר את ההבדל בין נביא לשליח הוא מה שאומר אלוהים יתברך: "ו[הזכירו] כאשר אלוהים כרת ברית עם הנביאים, 'כל אשר נתתי לכם מהכתובים והחוכמה ואז בא אליכם שליח המאשר את אשר עמכם, תאמינו בו ותמכו בו'". בפסוק זה, השליח בא לאשר ובהתאם לספרים ולחוקים שהנביאים הביאו, והוא לא הביא חוק חדש אלא במקרה של שליח או נביא, ובמקרה כזה יהיה לו חוק עמו.
הזכרתי בפירוט בספרי שנבואה היא התפקיד המכובד ביותר והדרגה הגבוהה ביותר של מסר, משום שנבואה כרוכה בהעברת חוק חדש, הוספה לחוק קודם, או מחיקת חלק מפסיקותיו של חוק קודם. דוגמה לכך היא נביא האל, ישוע, עליו השלום, שכן האמין בתורה שנגלתה למשה, עליו השלום, והלך אחריה, ולא סתר אותה אלא בכמה דברים. אלוהים אדירים אמר: "והלכנו בעקבותיהם את ישוע בן מרים, ומאשרים את מה שהיה לפניו מהתורה. ונתנו לו את הבשורה, שבה הייתה הדרכה ואור ומאשרת את מה שהיה לפניו מהתורה והדרכה והוראה לצדיקים." [אל-מעידה]. ואלוהים אדירים אמר: {ומאשר את מה שבא לפניי מהתורה ולהכשיר לכם חלק ממה שאסור לכם} [אל-אימראן]. לכן, נביא מביא עמו חוק, בעוד ששליח בלבד אינו מביא חוק.
כאן אנו מגיעים לכלל המפורסם (שכל שליח הוא נביא, אך לא כל נביא הוא שליח), שהוא דעתם של רוב החוקרים. כלל זה אינו מפסוקי הקוראן הקדוש, וגם לא מדברי הנביא (עליו השלום והברכה), והוא לא הועבר מאף אחד מחבריו של הנביא (עליו השלום והברכה) או מאף אחד מחסידיו הצדיקים, ככל הידוע לנו. כלל זה דורש גם את איטום כל סוגי המסרים שאללה, העליון, שולח לבריאה, בין אם הם ממלאכים, רוחות, עננים וכו'. אדוננו מיכאל הוא שליח הממונה לכוון את הגשם, ומלאך המוות הוא שליח הממונה לקחת את נשמותיהם של אנשים. ישנם שליחים מהמלאכים הנקראים הרשומים האצילים, שתפקידם לשמר ולתעד את מעשי המשרתים, בין אם הם טובים או רעים. ישנם מלאכי שליחים רבים אחרים כמו מונקר ונקיר, המופקדים על משפט הקבר. אם נניח שאדוננו מוחמד (עליו השלום והברכה) הוא חותם הנביאים והשליחים בו זמנית, אז אין שליח מאללה, עליון, שייקח את נשמותיהם של אנשים, למשל, וכן הלאה משליחי אללה, עליון.
שליחי האל יתברך כוללים מספר יצורים, כפי שאמר האל יתברך: "והציגו להם דוגמה: את חברי העיר, כאשר הגיעו אליה השליחים (13) כאשר שלחנו אליהם שניים, אך הם דחו אותם, אז חיזקנו אותם בשלישי, ואמרו, 'אכן, שליחים אנו לכם'." (14) כאן, האל יתברך שלח שלושה שליחים מקרב בני האדם, ולכן הם לא היו נביאים ולא באו עם תורה, אלא היו רק שליחים למסור מסר ספציפי לעמם. ישנם שליחים אחרים שאינם נביאים, ואל יתברך לא הזכיר אותם בספרו, כפי שאמר הוא, העליון: "ושליחים הזכרנו לכם קודם, ושליחים לא הזכרנו לכם."
אלוהים אדירים אמר: "אלוהים בוחר שליחים מבין המלאכים ובין האנשים." פסוק זה מכיל ראיות לקיומם של שליחים מבין המלאכים, כשם שיש שליחים מבין האנשים.
וגם את דבריו של האל: "הו, חבורת ג'ינים ובני אדם, האם לא באו אליכם שליחים מקרבכם, ויקראו לכם את פסוקיי ויזהירו אתכם מפני פגישת היום הזה שלכם?" המילה "מקרבכם" מציינת שליחת שליחים מהג'ינים כשם שנשלחו שליחים מקרב בני האדם.
בידיעה שהבחירה לנבואה מוגבלת לבני אדם בלבד, נביא לעולם לא יכול להיות מלאך, אלא רק בן אדם. אפילו לג'ינים אין נביאים, רק שליחים. הסיבה לכך היא שהשריעה שאללה, האל, מגלה לאנושות היא גם עבור האנושות וגם עבור הג'ינים. לכן, שניהם חייבים להאמין בה. לכן, תמצאו את הג'ינים מאמינים או כופרים. דתותיהם זהות לאלו של בני האדם; אין להם דתות חדשות. הראיה לכך היא שהם האמינו ברבינו מוחמד, עליו השלום והברכה, ועקבו אחר המסר שלו לאחר ששמעו את הקוראן. לכן, נבואה היא עניין ספציפי לבני אדם בלבד ומתרחשת רק באחד מהם: זה שאללה, האל, מעניק לו שריעה או שבא לתמוך בשריעה של אלה שבאו לפניו. זוהי ראיה נוספת לכך שנבואה היא הדרגה הנאצלת והגבוהה ביותר של נבואה, ולא להיפך, כפי שרוב האנשים והחוקרים מאמינים.
האמונה בתוקף הכלל המפורסם (שכל שליח הוא נביא, אך לא כל נביא הוא שליח) סותרת את מה שנאמר בקוראן ובסונה. זהו כלל תורשתי ולא נכון. כלל זה נקבע רק כדי להוכיח שרמננו מוחמד הוא חותם השליחים ולא חותם הנביאים כפי שנאמר בקוראן ובסונה. אין לומר שכלל זה ספציפי לבני אדם בלבד, שכן אלוהים אדירים לא ציין את המילה שליח לבני אדם בלבד, אלא מילה זו כוללת שליח מבני אדם, כגון שליח מהמלאכים ושליח מהג'ינים.
המשך האמונה בעיקרון זה יוביל אותנו להכחיש את השליח הקרב ובא אשר יזהיר אותנו מפני עינויי העשן. כתוצאה מכך, רוב האנשים יאשימו אותו בשיגעון כתוצאה מאמונה בעיקרון שקרי זה, הסותר את פסוקי הקוראן הקדוש. אנו מקווים שתשקלו את האמור במאמר זה, וכל מי שרוצה ראיות נוספות צריך לקרוא את ספרי, המסרים המיוחלים, עבור אלו שרוצים להגיע לאמת.

פֶּתֶק

מאמר זה הוא תגובה לתגובה בת שורה אחת של כמה חברים כששאלו אותי מה אמרתי על (כל שליח הוא נביא, אבל לא כל נביא הוא שליח)? כדי לענות להם בתגובה, לא אוכל לסכם את כל המאמר הזה בתגובה אחת על מנת להסביר להם את נקודת המבט שלי, ובסוף אני מוצא מישהו שמאשים אותי בהתחמקות מהתשובה. זוהי התגובה לתגובה קצרה כל כך. לקח לי שלוש שעות לסכם את מה שנכלל בחלק קטן מהספר שלי, ולכן אני מקבל פניות רבות, ותשובתי אליהן היא שהתשובה לשאלה ארוכה וקשה לי לסכם.
אז אני מקווה שתעריכו את נסיבותיי ושאני לא רוצה להיכנס לקרב שאינו הקרב שלי. כמו כן, אני לא יכול לסכם ספר בן 400 עמודים לכל שואל אלא אם כן התשובה קצרה ואני יכול לענות עליה.