כאשר המונגולים שלחו את שליחיהם לקוטוז, ובאותה תקופה הם היו הכוח הצבאי הגדול ביותר עלי אדמות, אסף קוטוז את המנהיגים והיועצים והראה להם את המסר ואת מה שהוא מכיל - בקשה לכניעה וכניעה. חלק מהמנהיגים סברו שיש להיכנע לטטרים ולהימנע מזוועות המלחמה, אך קוטוז אמר: "אפגוש את הטטרים בעצמי. הו מנהיגי המוסלמים, אתם אוכלים מקופת הציבור במשך זמן רב, ואתם מתנגדים לפולשים. אני יוצא. מי שבוחר בג'יהאד צריך ללוות אותי, ומי שלא בוחר בו צריך לחזור לביתו. אלוהים שומר עליו, וחטא נשות המוסלמים על צווארן של אלו שנשארים מאחור להילחם."
קותוז חתך את צוואריהם של עשרים וארבעה שליחים ששלח אליו הולאגו עם המסר המאיים, ותלה את ראשיהם באל-רידניה בקהיר. הוא שמר את העשרים וחמישה כדי לשאת את הגופות להולאגו.
אז הוא קם ופנה אל הנסיכים תוך כדי שהוא בוכה ואומר: "הו נסיכי המוסלמים, מי יעמוד לצד האסלאם אם לא נהיה שם?"
הנסיכים הכריזו על הסכמתם לג'יהאד ולהתעמת עם הטטרים, לא משנה מה המחיר.
קותוז שלח שליחים למצרים שקראו לג'יהאד בדרך האל, חובתו וסגולותיו. המצרים נענו לו וקותוז יצא עם הצבא להתעמת עם המונגולים. בסופו של דבר, הוא ניצח אותם ועצר את התקדמותם לעבר שאר העולם האסלאמי.

כאן מצוין הדבר הבא:
1- הייתה קבוצה של מצרים שלא רצו להילחם ורצו להיכנע למונגולים. אופייה של קבוצה זו חל על טבעם של רבים מאיתנו כיום. כלומר, לא לכל המצרים הייתה אמונה איתנה באותו יום, כך שאף אחד לא יכול לומר לי שאנחנו לא כמו אבותינו ולא נהיה כמוהם.
2- קותוז חסם את הדרך לקבוצה זו על ידי הריגת השליחים המונגולים כך שלמצרים לא תהיה ברירה אלא להתעמת ולהילחם.
3- מצרים באותה תקופה הייתה מחולקת בין מספר נסיכים והייתה ביניהם מלחמת אזרחים למחצה, אך בסופו של דבר הם התאחדו כדי להתעמת עם אויבם וזה נעשה בזמן שיא, כשנה, והם ניצחו את הכוח הצבאי הגדול ביותר באותה תקופה.
4- הדרך המתאימה ביותר להתמודד עם האיום היא להתעמת איתו, לא לסגת ממנו או לדחות אותו. לכן, קודס החליט להתעמת עם המונגולים מחוץ למצרים ולא חיכה שיגיעו אליו.
5- המניע שקוטוז ניצל באותה תקופה היה מניע של ג'יהאד למען אלוהים. ללא מניע זה, הוא לא היה מצליח להתעמת עם צבאות גדולים אלה. זה מה שהמערב מנסה למגר מאמונתנו ולמתג את אלו הנושאים סיסמה זו כטרוריסטים, גם אם אינם טרוריסטים.
6- קותוז והנסיכים תרמו את כספם למימון המערכה הצבאית כדי שיהוו דוגמה לשאר העם לתרום את כספם. זהו ההפך הגמור מהמציאות הנוכחית שלנו, כאשר נשיאים ומלכים דורשים צנע מעמם בעוד שהם נהנים מעושר עמם.

עכשיו אתם יודעים למה היינו נהדרים?

אם אתם רוצים פתרונות למציאות העכשווית שלנו, כדאי לכם לקרוא את ההיסטוריה המפוארת שלנו.

קטעים מתוך ספרי "מנהיגים בלתי נשכחים"

חכו לנו עם עוד מאמר באותה סדרה, אם ירצה השם.

תאמר באדר