מתוך ספרי "ימים בלתי נשכחים"

קרב ואדי לאקה וכיבוש אנדלוסיה

קרב ואדי לקקה, הידוע גם כקרב ואדי ברבט, או קרב סידהונה, היה קרב שנערך בין מוסלמים בראשות טארק בן זיאד לבין צבאו של המלך הוויזיגותי רודריגו, המכונה בהיסטוריה האסלאמית כרודריק. המוסלמים ניצחו ניצחון מוחץ, שהוביל לנפילת המדינה הוויזיגותית, וכתוצאה מכך, לנפילת רוב חצי האי האיברי לשלטון הח'ליפים האומיים.
לפני הקרב
בשנת שעבאן, שנת 92 לספירה, הצבא המוסלמי, שכלל רק שבעת אלפים מוג'אהדין, בראשות המפקד טארק בן זיאד, נע וחצה את מצר גיברלטר, שלא נקרא בשם זה (מיצר גיברלטר) משום שטארק בן זיאד ירד מסוסו בהר זה כשחצה את המצר. הוא נקרא עד היום, אפילו בשפה הספרדית, גיברלטר ומצר גיברלטר. מגיברלטר, טארק בן זיאד עבר לאזור רחב שנקרא אלחסיראס, ושם נתקל בצבא הדרומי של אנדלוסיה, שהיה חיל המצב של הצבא הנוצרי באזור זה. זה לא היה כוח גדול, וכמנהג הכובשים המוסלמים, טארק בן זיאד הציע להם: "התאסלמו ותקבלו את מה שיש לנו ותהיו כפופים למה שאנחנו כפופים לו, ונעזוב אתכם ואת רכושכם, או נשלם את הג'זיה ונעזוב לכם גם את מה שבידיכם, או נלחם, ולא נעכב אתכם יותר משלושה ימים." אך חיל המצב הזה נכבש על ידי גאווה וסירב לעשות דבר מלבד להילחם, כך שהמלחמה נותרה במבוי סתום בין שני הצדדים עד שטארק בן זיאד ניצח אותם. מנהיג חיל המצב שלח הודעה דחופה לרודריק, שהיה בטולדו, בירת אנדלוסיה, באומרו לו: "השגנו אותנו, הו רודריק; כי עם ירד עלינו, ואיננו יודעים אם הוא חשוב יותר מאנשי הארץ או מאנשי השמיים?!
באמת, הם היו אנשים מוזרים, שכן היה ידוע להם שמשימתו של הכובש או הכובש של מדינה אחרת מוגבלת לביזה ובזיזת משאבי המדינה, וטבח והרג במקרים רבים. באשר למציאת אנשים שיציעו להם להתגייר ולהשאיר להם הכל, או לשלם להם את הג'זיה וגם להשאיר להם הכל, זה היה משהו שמעולם לא ידעו קודם לכן בהיסטוריה שלהם ובחייהם. בנוסף לכך, הם היו מיומנים ומקצועיים בלחימה שלהם, ובלילה הם התפללו כנזירים. אז מפקד חיל המצב לא ידע במכתבו לרודריק אם הם מאנשי הארץ או מהשמיים?! הוא אמר אמת, למרות שהיה שקרן; הם היו מחיילי אללה ומפלגתו {אלה הם מפלגתו של אללה. אין ספק, מפלגתו של אללה היא שתצליח.} [אל-מג'דילה: 22]
מעבר לקרב
כאשר הגיעה ההודעה של מפקד חיל המצב לרודריק, הוא השתגע. ביהירות ובגאווה, הוא אסף צבא של 100,000 פרשים והגיע איתם מצפון לדרום, מתוך כוונה לתקוף את הצבא המוסלמי. לטארק בן זיאד היו רק 7,000 מוסלמים, רובם חיל רגלים, ומספר מוגבל מאוד של פרשים. כשראה את מצבו של רודריק, הוא התקשה מאוד להשוות 7,000 ל-100,000. הוא שלח למוסא בן נוסיר בבקשה לתגבורת, ולכן שלח אליו את טריף בן מאליק בראש 5,000 חיל רגלים נוספים. טריף בן מאליק הגיע לטארק בן זיאד, והצבא המוסלמי הפך ל-12,000 לוחמים. טארק בן זיאד החל להתכונן לקרב. הדבר הראשון שעשה היה לחפש אדמה מתאימה ללחימה, עד שהחיפוש הוביל אותו לאזור שנקרא בהיסטוריה ואדי אל-ברבת, ובמקורות מסוימים הוא נקרא ואדי לוקה או לוקה עם קסרה, ומקורות מסוימים מכנים אותו גם ואדי לוקה.
לבחירתו של טארק בן זיאד למקום זה היו היבטים אסטרטגיים וצבאיים גדולים. מאחוריו ומימינו היה הר מתנשא, שהגן על גבו ועל אגפו הימני, כך שאיש לא יכול היה לעקוף אותו. באגפו השמאלי היה גם אגם גדול, כך שזה היה אזור בטוח לחלוטין. לאחר מכן הוא הציב דיוויזיה חזקה בראשות טארף בן מאליק בכניסה הדרומית לעמק זה (כלומר, בגבו) כדי שאיש לא יוכל להפתיע את גבם של המוסלמים. אז הוא יוכל לפתות את הכוחות הנוצרים מהחזית לאזור זה, ואיש לא יוכל לעקוף אותו. מרחוק, רודריק הגיע במיטב בגדיו, חובש כתר זהב ובגדים רקומים בזהב. הוא ישב על מיטה מעוטרת בזהב, נמשך לשני פרדים. הוא לא היה מסוגל לנטוש את חייו הארציים, אפילו ברגעי מלחמה ולחימה. הוא הגיע בראש מאה אלף פרשים, והביא עמו חבלים עמוסים על פרדים כדי לקשור בהם את המוסלמים ולקחת אותם כעבדים לאחר סיום הקרב. וכך, ביהירות ובהתנשאות, הוא חשב שהכריע את הקרב לטובתו. על פי היגיונו והיגיונו, שנים עשר אלף איש זקוקים לרחמים ולרחמים, בעוד שהם עומדים בפני מאה אלף איש מן הארץ שהם מקור האספקה.
הקרב
ב-28 לחודש הרמדאן שנת 92 לספירה / 18 ביולי, 711 לספירה, התקיים הפגישה בוואדי ברבט, והתרחש קרב שהיה אחד הקרבות הקשים ביותר בהיסטוריה של המוסלמים. הצופה הממוצע בשני הצדדים בקרב היה באמת מרחם על המוסלמים, שמספרם לא עלה על שנים עשר אלף, בעוד שהם התמודדו מול מאה אלף שלמות. כיצד יכלו, בהיגיון, להילחם, שלא לדבר על להביס?!
למרות הפרדוקס הברור מאוד בין שתי הקבוצות, הצופה האנליטי יראה שכל החמלה היא כלפי צבא המונה מאה אלף איש, שכן שתי המפלגות {הן שני יריבים אשר התווכחו על אדונם} [אל-חאג': 19]. יש הבדל גדול בין שני היריבים, הבדל גדול בין קבוצה שיצאה מרצונה ומתוך בחירה, חפצה בג'יהאד, לבין קבוצה שיצאה תחת לחץ, נאלצה להילחם. הבדל גדול בין קבוצה שיצאה מוכנה למות קדושים, מחשיבה את החיים לזולים לאמונתה, מתעלה מעל כל קשרים ארציים וטובות חיים, משאלתה העליונה היא מוות בדרך האל, לבין קבוצה שאינה יודעת דבר על משמעויות אלה, משאלתה העליונה היא לחזור למשפחה, לעושר ולילדים. הבדל גדול בין קבוצה שבה כולם עומדים בשורה אחת כמו שורות המתפללים, העשירים ליד העניים, הגדולים ליד הקטנים, השליט ליד הנשלטים, לבין קבוצה שבה אנשים מחזיקים ומשעבדים זה את זה. זוהי קבוצה בראשות אדם אלוהי, טארק בן זיאד, המשלב אדיקות וחוכמה, רחמים וכוח. ובין גאווה לענווה, ישנה קבוצה בראשות רודן יהיר, שחי בנוחות ובמותרות בעוד עמו חי באומללות ובקשיים, והוא הצליף בגבו בשוטים. ישנו צבא שאליו מחולקים ארבע חמישיות משלל המלחמה לאחר הניצחון, וישנו צבא שלא מקבל דבר, אלא הכל הולך לרודן היהיר, כאילו נלחם לבדו. קבוצה זו נעזרת באלוהים ונתמכת על ידי אדונה, בורא היקום ובעל הממלכה, תהילה לו, העליון. וישנה קבוצה שנלחמת באלוהים, אדונה, ועוברת על תורתו וחקיקתו, תהילה לו. בקיצור, זוהי קבוצת העולם הבא וזו קבוצת העולם הזה. אז, על מי צריך להיות רחמים?! על מי צריך להיות רחמים, כאשר אלוהים אדירים אמר: {אללה גזר, "אני אנצח, אני ושליחיי." אכן, אללה הוא רב עוצמה ונעלה בעוצמה.} [אל-מוג'דילה: 21] מי ירחם כאשר אלוהים יתברך אומר: {ולעולם לא ייתן אלוהים לכופרים דרך על המאמינים} [אנ-ניסא: 141]. אז הקרב הפך כאילו כבר הוכרע.
ואדי לאקה וחודש הרמדאן
וכך, בחודש הרמדאן, החל הקרב הלא שוויוני לכאורה של ואדי לקקה, שהוכרע על ידי היגיון אלוהי. הוא החל בחודש הצום והקוראן, החודש ששמו קשור לקרבות, כיבושים וניצחונות. לרוע המזל, חודש זה הפך כעת לפגישה עם הזמן להפקת הסדרות, הסרטים ודברים אחרים האחרונים. הוא הפך לשינה במהלך היום ולהישאר ער בלילה, לא בשביל הקוראן או לתפילה, אלא כדי לעקוב אחר תוכניות חדשות בערוצי לוויין ולא לווייניים. הוא הפך לחודש של התחמקות, בעוד מוסלמים חיכו לו כדי לעשות את העבודה הקשה והמלחיצה ביותר. הוא הפך לחודש של מצוקה ויצירת הטרדה, וזהו חודש של סבלנות, ג'יהאד ומשמעת עצמית. בחודש קדוש זה, יום או יומיים לפני עיד האל, וכך היו עיד המוסלמים, ובמהלך שמונה ימים רצופים, התהפכו אבני הריחיים של המלחמה, והחלו לחימה עזה, עזה בין מוסלמים לנוצרים. גלי נוצרים זרמו על המוסלמים, והמוסלמים היו סבלניים ואיתנים. {אנשים נאמנים למה שנשבעו לאללה. ביניהם מי שקיים את נדרו, וביניהם מי שמחכה, והם לא שינו כלל. [אל-אחזאב: 23]
מצב זה נותר כך במשך שמונה ימים רצופים, והסתיים בניצחון מוחץ למוסלמים לאחר שאלוהים ידע את סבלנותם ואת כנות אמונתם. רודריק נהרג, ולפי דיווח אחד הוא נמלט צפונה, אך שמו נשכח לנצח.
תוצאות ניצחון
קרב זה הוביל למספר תוצאות, שהחשובות שבהן היו:
1- אנדלוסיה פתחה דף של עוול, בורות ועריצות, ופתחה דף חדש של קידמה וציוויליזציה בהיסטוריה של הכיבוש האסלאמי.
2- המוסלמים לכדו שלל רב, שהחשוב שבהם היו סוסים, ולכן הם הפכו לפרשים לאחר שהיו חיילי רגלים.
3- המוסלמים פתחו את הקרב עם מספר של שנים עשר אלף, והקרב הסתיים עם מספר של תשעת אלפים. התוצאה הייתה שלושת אלפים קדושים מעונים שהשקו את אדמת אנדלוסיה בדמם היקר, ובכך העבירו את הדת הזו לעם. מי ייתן ואלוהים יגמול להם היטב על האסלאם.


מייג'ור תאמר באדר