אני מרגיש שאני נמצא בניסיון קשה יותר משהרגשתי כשהודעתי על הצטרפותי למהפכה ב-2011.
כיום, כמעט חודשיים לאחר פרסום ספרי ("מכתבי ההמתנה"), מעטים מאוד עמדו לצידי במהלך אותה תקופה קשה. בשנת 2011, אכן, מעטים עמדו לצידי ורבים בגדו בי, אך כעת המצב שונה מאוד. אלה שאיתי כעת פחותים בהרבה מאלה שהיו איתי בשנת 2011, והשאר מכריזים עליי ככופר, תוקפים אותי או מאשימים אותי בהטעיה, כפירה, טירוף וכו'.
אני עכשיו מתמודד עם כל כך הרבה סתירות
אני מנסה לשכנע חברים ומכרים בדעתי ובספר שלי במשך חודשים, בעוד שאני מגלה שאלו שאני לא מכיר משתכנעים בדעתי אחרי רבע שעה בלבד של שיחה איתם.
אני מוצא שחלק מאלה שתמכו בי בגלל עמדותיי הפוליטיות והסכימו עם דעותיי הפוליטיות תוקפים אותי בגלל דעתי והספר שלי, ובמקביל אני מוצא שחלק מאלה שהתנגדו לעמדותיי הפוליטיות הקודמות תומכים בספר שלי, והלוואי שההפך היה קורה.
כל המשפחה שלי מחולקת בין אלו שדוחים, תוקפים ואדישים לדעתי ולספר שלי. רק אחי משוכנע בדעתי וקרא את הספר שלי. בינתיים, אני מוצא אנשים שאין לי קרבה אליהם שמשוכנעים בדעתי. עם זאת, אני חש חרטה כי הלוואי שההפך היה נכון.
לרוע המזל, רבים מאלה שציפיתי שיתמכו בי ויסכימו עם דעתי הופתעו מגישתם כלפיי לאחר פרסום ספרי.
לרוע המזל, נכנסתי לקרב אבוד בכל הסטנדרטים, ואני שוחה נגד הזרם, וידעתי זאת, למרבה הצער, כי האמת לא תתגלה עד שיופיע שליח, בתמיכת אלוהים אדירים בהוכחות ברורות, כדי להזהיר את האנשים מפני עינויי העשן, ובכל זאת הם לא יאמינו לו עד שעינויי העשן יכסו אותם בפועל.
לרוע המזל, אני נאלץ להמשיך במאבק הזה עד הסוף, למרות שלאחרונה אני מרגיש את הפסוק הזה עם כל אדם שמשוכנע מדעתי ומספרי. אלוהים אדירים אמר: (אכן, אל תדריך את מי שאתה רוצה, אלא אלוהים מדריך את מי שהוא רוצה.)