ראיתי את עצמי בחלום בכפר במצרים, שם התעורר ויכוח על נסיעה במיניבוס. אחד החקלאים עלה לקומה הראשונה של בניין ושבר את זכוכית החלון במקלו. הזכוכית השבורה נפלה על הקרקע, ופרצה קטטה בין שתיים או שלוש קבוצות של חקלאים, שבמהלכה נזרקו לבנים זו על זו. בהתחלה הייתי באמצע הקהל הזה, אבל אחרי שפרצה קטטה על הלבנים, התרחקתי מהם כדי לא להיפגע. לא הייתי בקטטה הזאת עם אף אחד מהם. בזמן שנמלטתי מהקרב ההוא, מצאתי דלת, פתחתי אותה ומצאתי את עצמי בתוך מסגד, בחזית המסגד ליד הדוכן. הקריאה לתפילה נעשתה ושמעתי את כל הקריאה לתפילה. מצאתי את החקלאים עומדים וסודרים בשורה כקבוצה, מתכוננים להתפלל, אך לא שמתי לב לנוכחותו של אימאם. מצאתי בשורה הראשונה קצין שהיה אחד מעמיתיי כשהייתי במכללה הצבאית. הוא לבש בגדים אזרחיים ושמו היה (זמזם). אמרתי לו שמתנהל קרב בין האנשים מחוץ למסגד, אך הוא נשאר עומד ומחכה לקריאה לתפילה. עברתי לשורות האחרונות כדי להתפלל עם האנשים כקבוצה כי השורות הראשונות היו מלאות. לפני שהתפילה התקיימה, בזמן שעמדתי עם האנשים בתור, ניגש אליי יצור מוזר ונמוך, ללא רגליים. אני לא זוכר איך הוא נראה. הוא נתן לי קופסה לבנה קטנה שנראתה כמו קופסת תכשיטים. היצור המוזר הזה נעלם. באותו רגע התחלתי לבכות עד שהחיזיון הסתיים. פתחתי את הקופסה ומצאתי מקל באורך של כעשרים או שלושים סנטימטרים. הוא היה שקוף או בלתי נראה, אבל הוא היה מוחשי ויכולתי להרגיש אותו. החזקתי אותו בזמן שהמתפללים סביבי הסתכלו עליי. מצאתי קבוצת יהודים מאחורי מסתכלים עליי בגועל כשלקחתי את הקופסה. איכר ניגש אליי והחזיק את קצה המקל כדי לקחת אותו ממני. בלי שום התנגדות מצידי, גופתו נעלמה ברגע שהוא תפס את המקל. כל שנותר היה גלימתו, שנפלה על הקרקע. ואז איכר אחר ניגש לקחת את המקל, ואותו דבר שקרה לאיכר הראשון קרה לו. ואז איכר שלישי ניגש לקחת את המקל, ואותו דבר שקרה לאיכר הראשון והשני קרה לו. לאחר מכן, איש לא ניגש לקחת את המקל מחשש לעצמו. המשכתי לבכות בעוצמה, ואז השתחווהתי לבדי בזמן שבכיתי, בעוד האנשים במסגד עמדו ועמדו בתור וחיכו. ביצעו את התפילה. אירועים אלה התרחשו בין הקריאה לתפילה לתחילת התפילה, בזמן שאנשים עמדו בתור לתפילה. החזון הסתיים בזמן שהשתחווה ובכיתי.