ראיתי שאני באחת הערים האמריקאיות הסמוכות לאתר הר הגעש העצום יולסטון לפני התפרצותו, וזה היה בשעות הבוקר המוקדמות לאחר עלות השחר ולפני הזריחה, ואנשים ישנו. הר הגעש העצום יולסטון התפרץ, וכמה קטעים חזותיים של הרגע בו הר הגעש התפרץ חלפו מולי. סצנות ההתפרצות היו מפחידות מאוד ולא ניתן לתאר אותן, אך ראיתי עמוד אש עולה מהקרקע לשמיים למרחק רב מאוד. לא ראיתי את סופו, והעשן המוזכר בסורת אל-דוכאן החל להתפשט. עמדתי על גג הבניין בו גרתי וקראתי לאדהאן בזמן שונה משעת האדהאן בשעות הבוקר המוקדמות כדי שאנשים יתעוררו וימהרו לעזוב את העיר לפני שהעשן יגיע אליהם, אך קולי היה נמוך, כך שקולי לא הגיע לאנשים, ושמעתי את קולם של מספר קטן מאלה שקראו לאדהאן כמוני כדי שאנשים יתעוררו. ואז מישהו ניגש מאחורי ואמר לי, "אין זמן, ואנשים לא יתעוררו, אז בואו נלך לפני שהעשן יגיע אלינו."
כמה מאלה שהיו איתי בבניין החלו להתכונן לעזיבה. נכנסתי לחדר האמבטיה כדי לעשות צרכי ולבצע רחצה. כשיצאתי מהחדר האמבטיה, שאלתי את עצמי אם ביצעתי רחצה או לא. הסתכלתי על רגליי והרגשתי שהן רטובות ממים. הייתי בטוח שסיימתי את הרחצה כהכנה לנסיעה. פניתי למכונית, שהייתה מלאה באנשים. הייתה שם מכונית נוספת, גם היא מלאה באנשים, והם חיכו שאעזוב לפני שהעשן יגיע אלינו. הרגשתי צער על כך שהיו רק שתי מכוניות מוכנות לעזיבה ומלאות באנשים, בעוד שאר האנשים ישנו, כי ציפיתי שהמכוניות והאנשים יתקהלו בכבישים כדי להימלט מהעשן.