התחלתי לכתוב את "המסרים המיוחלים", ספר על הסימנים העיקריים של השעה. הרגשתי שהספר הזה עלול לגרום לי בעיות עם אנשים מסוימים משום שהוא מכיל נקודות מבט שונות מהנקודות המקובלות בנוגע לסימנים העיקריים של השעה. לכן ביקשתי מאלוהים יתברך שיעניק לי חזון שיענה על שאלתי: האם עליי להמשיך לכתוב ולפרסם את הספר או להפסיק לכתוב אותו? באותו יום, היה לי החזון הזה.

ראיתי שסיימתי לכתוב את ספרי החדש על סימני השעה, והוא הודפס וחלק מהעותקים נמסרו להוצאה לאור, ואת שאר העותקים של ספרי החדש השאירו במכוניתי כדי לחלק אותו לשאר בתי ההוצאה לאור. לקחתי אחד העותקים של הספר כדי לראות מהי איכות ההדפסה שלו וגיליתי שהכריכה מצוינת, אבל אחרי שפתחתי את הספר, הופתעתי לגלות שמידותיו היו קטנות יותר ממה שעיצבתי. התוצאה הייתה שגודל הכתב נעשה קטן והקורא היה צריך לקרב את עיניו לדפים או להשתמש במשקפיים כדי שיוכל לקרוא את ספרי. עם זאת, היו מספר קטן של עמודים בשליש הראשון של ספרי במידות הרגילות של כל ספר, והכתב בהם היה רגיל וכל אחד יכל לקרוא אותו, אבל הוא לא היה מחובר היטב לספר.
אז הופיע אליי בעל בית הדפוס שהדפיס את ספרי הקודם, (תיאור הרועה והעדר), ועמו היה ספר שהדפיס עבור מחבר אחר, וספר זה עוסק בעשן, שהוא אחד הסימנים העיקריים של השעה. אמרתי לו שספרי כולל את כל הסימנים העיקריים של השעה, כולל עשן. בעל בית הדפוס הזה בדק את ספרו שהדפיס ומצא אותו מודפס במצב מצוין, מלבד טעות במספור העמודים, שכן העמודים הראשונים והאחרונים לא היו ממוספרים ברצף עם הספר. עם זאת, שמתי לב בעמוד האחרון של ספרו לפסוק האחרון בסורת אל-דוכן, שהוא (אז חכו, כי הם מחכים).
אנא פרשנו את החזון הזה וענו על השאלה: האם עליי להמשיך לכתוב ולהדפיס את הספר או להפסיק?

פרשנות החזון בסרטון הזה