המקרה המוזר ביותר שנתקלתי בו עד כה עם חברים בפייסבוק הוא המקרה הבא:
בדצמבר 2018, לאחר שמספר החזיונות שראיתי גדל, ובאותה תקופה לא מצאתי אף אחד שיפרש את החזיונות הללו, מכיוון שרוב האנשים ברשימת החברים שלי היו מהפכנים, ובאותה תקופה הייתי מתוסכל ומלא ספק לגבי אמינותם של החזיונות הללו, החלטתי להצטרף למספר קבוצות המתמחות בפירוש חזיונות של אותות השעה, ושלחתי בקשות חברות לאלו שמצאתי מפרשים חזיונות בקבוצות אלו.
בין אלה ששלחתי להן בקשת חברות הייתה אחות באחת הקבוצות האלה. קראתי תגובה שלה שבה היא פירשה חלום.
זמן קצר לאחר מכן, הופתעתי כשהיא שלחה לי הודעה פרטית ושאלה אותי שטף של שאלות עליי. היא אמרה לי, "ראיתי אותך בשני חזיונות לפני חודש", וסיפרה לי על שני החזיונות.
בהתחלה לא האמנתי לה וחשבתי שהיא משירות המודיעין, אבל האמנתי לה אחרי שראיתי את שני החזיונות בקבוצת חזיונות מזמן, לפני ששלחתי לה בקשת חברות ב-1 בדצמבר 2018. בנוסף, נודע לי שאחיה היה אחד מקדשי המהפכה.
שני החזיונות הראו אותי בהם בתיאור שהיה לי במהלך המהפכה בשנת 2011, כשהייתי בן 37 והייתי רב-סרן שהוצב בחיל האוויר. המדים הרשמיים שלי באותה תקופה היו בצבע תכלת, אבל כשהאחות פרסמה את שני החזיונות, היא חשבה שהמדים האלה מיועדים לשוטרים עד שהכירה אותי והופתעה שחזונה התגשם בחלקו כשהכירה אותי. אנו מקווים שתפרשו את שאר חלקיו.
האחות אומרת בפוסט שפרסמה בפייסבוק באחת הקבוצות לפירוש חזיונות של אותות השעה, חודש לפני שפגשה אותי:

ב-11 בנובמבר 2018, התפללתי את תפילת השחר ואז ראיתי חזון שאני יושבת על כיסא, יושבת בכבוד וקוראת ספר עם דפים צהובים וכריכה חומה, והייתי שקועה בקריאתו כשגבר עמד לימיני והניח את אצבעותיו על המקום בו קראתי, חוסם את השורות כך שלא אוכל לסיים לקרוא, אז הזזתי את ידו וניסיתי לסיים לקרוא, אבל לא הצלחתי, כאילו האותיות התפרקו או ששכחתי לקרוא והרגשתי סחרחורת, אז הסתכלתי על האיש וראיתי גבר צעיר בסוף שנות השלושים לחייו לבוש בחליפה צבאית בדרגת רב-סרן במשטרה, צבעה היה אפור נוטה לכחול, גופו היה מושלם וגבו היה ישר, שיערו היה שחור ואז הפך לבורדו, עיניו היו שחורות ופניו לא היו עגולות לחלוטין שכן הייתה בליטה קלה מתחת ללחייו, הוא הביט בי בעיון ובעומק ופיו חייך אליי כך ששיניו נראו בהרמוניה ללא עקומות בהן, בצבע שנהב עם חיתוך שמשך את תשומת ליבי ש... זה היה מלוכלך כאילו המברשת לא נגעה בו ימים ואבנית הצטברה עליו, המראה גרם לי להרגיש רע ואמרתי לעצמי הלוואי שהוא ינקה אותו כי זה עיווה אותו. הוא פתח את פיו והתחלנו לדבר. הוא התיישב על הרצפה מולי, אבל לא הסכמתי לזה, אז הצבעתי על מקום גבוה בשבילו לשבת עליו. הוא אמר, "אין בעיה." פניתי שמאלה וראיתי את אמו יושבת לידי. אני נשבע במי שהקים את השמיים ללא עמודים, שמעולם לא ראיתי פנים יפות יותר מזה בחיי. היא הייתה אישה יפה להפליא, למרות שהייתה בת למעלה משישים. פניה היו כמו ירח עגול לחלוטין. היו לה לחיים שמהן התפרצה אדמומיות. עיניה היו בצבע לוז, נוטות לירוק. היו לה שפתיים ורודות ושיניים מבריקות שחייכו אליי ואני חייכתי אליה. אמרתי לה, "מה זה היופי הזה? אני נשבע שאני לא צבוע. את כל כך יפה." אמרתי, "מה שאלוהים ירצה, אלוהים יברך." המשכתי לחזור על כך עד שהתעוררתי משנתי וחשתי תחושה מוזרה של נוחות וליבי היה שמח.
הדבר המוזר בחיזיון הוא שתווי פניו של הצעיר ואמו עדיין תקועות בזיכרוני, כאילו דמותם הוטבעה בי. אני זוכר כל פרט, ואם הייתי טוב בציור, הייתי מצייר אותם בצורה מושלמת.

החזון השני הגיע שבועיים לאחר מכן, באמצע נובמבר, שבועיים לפני שפגשת אותי. היא אומרת, "הייתי בביתי ושמעתי אדם צועק על אנשים, מלמד אותם מידות טובות, מוסר ודבקות בעקרונות ובערכים טובים. אבל אמרתי לעצמי, 'למה הוא צועק ככה? הלוואי והוא היה מנמיך את קולו'. נודע לי שהוא רב-סרן. כשהמפקדים שלו גילו עליו, הם פיטרו אותו. ירדתי במהירות לראות מה קרה לו. מצאתי אותו עומד בצד הדרך, עירום לחלוטין. אבל אלוהים הגן עליי מלראות את איבריו האינטימיים, אז כיסיתי אותו במהירות בווילון שהיה לידו. הוא היה עשוי מבד עשיר והיה חום עם פסים לבנים יפים. בכל פעם שהוא נפל מכתפיו, הקפדתי לכסות אותו שוב." החזון הסתיים.

אחותי ביקשה ממני לפרסם את שני החזיונות.